בתוכנית 'השראה יומית' עם הרב יצחק פנגר, עסק הרב בשאלה מי באמת מנהל את החיים שלנו ולאן אנחנו בוחרים להגיע. הרב הציע משחק של "חפש את הנהג", ובו חמישה נהגים אפשריים: נהג העבר, נהג הפחד, נהג מה יגידו, נהג ההרגל ונהג נוסף שייחשף בהמשך. "האם אני נוהג בהגה? או שרק אני חושב שאני נוהג בהגה? בכלל בורא עולם מוביל אותי". לדבריו, בחיים לא תמיד ברור מי נמצא בכיסא הנהג: "אתה אומר אני החלטתי, אני בחרתי, זה מה שאני רוצה", אך לעיתים דווקא העבר, הפחד או ההרגלים הם שמכוונים את האדם.
הנהג הראשון שעליו הרחיב הרב היה העבר. הוא הסביר באמצעות ההבדל בין המראה האחורית לשמשה הקדמית: "המראה האחורית קטנה אל מול השמשה הקדמית הגדולה", משום שהעיקר הוא לראות לאן נוסעים. לדבריו, "העבר הוא מורה, אבל אוי ואבוי אם הוא יהיה נהג". העבר חשוב כדי ללמוד מטעויות, אך כאשר הוא הופך לזהות, נוצרת בעיה. אדם עלול לומר "אני כזה", "אני אף פעם לא הייתי טוב בזה" או "אני לא בן אדם של התמדה", במקום להכיר בכך שמדובר באירוע שקרה בעבר. הרב הדגיש: "אני מפסיק לראות את העבר כהגדרה של מי שאני, ואני מתחיל לראות אותו כאירוע, או כרצף אירועים".
בהמשך סיפר הרב על מוריס פראנק, שאיבד את הראייה בשתי עיניו בתוך עשר שנים, לאחר שבגיל שש נפגעה עינו האחת ובגיל 16 נפגעה השנייה. במקום להתמקד בשאלה מדוע הדבר קרה לו, הוא בחר לשאול מה הוא יכול לעשות כעת. לאחר שקרא על אישה בשווייץ שאילפה כלבים כדי להוביל חיילים שאיבדו את ראייתם במלחמת העולם הראשונה, החליט להגיע לשווייץ ולהתאמן עם כלבת נחייה. כשנשאל אם הוא מוכן להגיע לשם, השיב: "כדי לקבל בחזרה את העצמאות שלי, הייתי הולך גם לגיהינום". ב-11 ביוני 1928 (למניינם) חזר לניו יורק, והדגים לעיתונאים כיצד הכלבה מובילה אותו בבטחה ברחובות העיר. לאחר מכן הקים יחד עם דורוטי את בית הספר הראשון לכלבי נחייה בארצות הברית, The Seeing Eye.
עוד באתר:
הנהג השני הוא הפחד. לדברי הרב, הפחד משתמש שוב ושוב במילים "מה אם": "מה אם לא ירצו אותי? מה אם אני לא אצליח? מה אם אני אכשל?" עם זאת, "פחד הוא תחזית, אבל הוא לא פסק דין". הרב סיפר על ג'יה ג'אנג, שחווה בילדותו דחייה פומבית בכיתה, אירוע שהותיר בו פחד עמוק מהמילה "לא". לאחר שהפך ליזם וקיבל דחייה ממשקיע, החליט להתמודד עם הפחד באמצעות מאה ימים שבהם ינסה לקבל דחיות בכוונה. ביום הראשון ביקש משומר 100 דולר וקיבל "לא". ביום השלישי ביקש במסעדת Krispy Kreme להכין לו דונאטס בצורת חמש הטבעות האולימפיות. מנהלת המשמרת הכינה אותם, ואף ויתרה על התשלום. "הוא יצא מהבית כדי לאסוף איזו דחייה. בסוף הוא פוגש נדיבות של בן אדם אחר", סיפר הרב.
בסיום הסביר הרב כי לעיתים הפחד מדחייה גורם לנו לוותר עוד לפני שנתנו לאחרים הזדמנות לומר כן. ג'אנג, שיצא למסע כדי להתחסן מפני דחייה, גילה לדבריו "חופש לבקש, חופש לנסות, חופש לפעול גם בלי הבטחה שיאמרו לי כן". הרב סיכם: "כשאתה מפחד מלא, אתה דוחה את עצמך עוד לפני שהעולם מספיק לענות". לקראת ההמשך הציג הרב את הנהג השלישי – ההרגל. הוא הדגים כיצד המוח נוטה לענות במהירות, למשל בשאלה מי נמצא במקום השני לאחר שעוקפים את מי שהיה במקום השני. "לא כל התשובות המהירות הן התשובות הנכונות", אמר, והוסיף כי צריך ליצור "שנייה בין הגירוי לתגובה". לדבריו, נהג ההרגל כמעט בלתי נראה, אך השאלה היא "איך מזהים אותו, איך משנים אותו, ואיך מלמדים אותו".
האזינו לדברים המלאים מתוך התוכנית 'השראה יומית' ב'קול חי':
