בתוכנית 'שעתיים לשבת' עם מני גירא שוורץ, הובא ווארט לפרשת ניצבים, על הפסוק: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, ואת המוות ואת הרע, החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה, ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך". במהלך מסע אבן הפינה לישיבת צ'יבין בירושלים, עמד הגאון מצ'יבין על הלשון "נתתי": אם החיים והברכה הם מתנה, כיצד ניתן לומר כך גם על המוות והקללה?
אלא הביאור הוא שגם הדרך השנייה יכולה להיות מתנה. הגמרא מביאה עצות להינצל מהיצר הרע: "אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש", ואם אינו מצליח – יקרא קריאת שמע, ואם גם זה לא עוזר, "יזכיר לו יום המיתה". מכאן שזכירת יום המוות, יכולה לעורר את האדם לעזוב את דרכו הרעה וללכת בדרך התורה.
הזכירה הזו מחזקת את הידיעה שהתורה היא החיים עצמם. אך כאשר אדם אינו מרגיש שהתורה היא חייו, הוא עלול לומר שהזמנים השתנו, שהפרנסה דורשת ממנו לרוץ, או שהתורה היא דבר השייך לעבר ואינו מתאים לעידן המדע והטכנולוגיה. בכך הוא שוכח שהתורה נצחית ורלוונטית לכל דור.
עוד באתר:
הסכנה היא שאדם יגלה רק בסוף ימיו שטעה ובזבז את חייו, אך אז כבר עלול להיות מאוחר מדי, משום שילדיו כבר הלכו בדרך אחרת. לכן התורה מציבה בפני האדם שתי דרכים ומבקשת: "ובחרת בחיים" – לא להמתין עד שהמוות יעורר אותו, אלא לבחור כבר עכשיו בחיי התורה.
והסיבה לבחירה ברורה: "למען תחיה אתה וזרעך". הבחירה אינה נוגעת רק לאדם עצמו, אלא גם לילדיו. התורה מבקשת שהאדם יבחר בחיים האמיתיים כבר עכשיו, ידבק בטוב ויעביר את הדרך הזו גם לדור הבא.
האזינו לקטע המלא מתוך התוכנית 'שעתיים לשבת' ב'קול חי מיוזיק':
