יו"ר 'עוצמה יהודית' השר איתמר בן גביר שוב עולה להר הבית. היום (שני), בעודו מבקש לבסס את מעמדו כמנהיג לאומי וכמי שמייצג את הציבור היהודי, בחר בן גביר להגיע להר ולהתפלל במקום – צעד שמעלה שאלה קשה לא רק במישור המדיני, אלא גם במישור ההלכתי.
בן גביר מבקש בשנים האחרונות להרחיב את בסיס התמיכה שלו, ובוודאי אינו מתעלם מהציבור החרדי וממצביעיו הפוטנציאליים. אלא שכאן מתחדדת הסתירה: כיצד מבקש פוליטיקאי את תמיכת הציבור החרדי, בעוד שבנושא כה רגיש הוא פועל בניגוד לעמדתם של גדולי תורה ורבנים מרכזיים?
הרבנות הראשית לישראל אסרה במשך השנים על העלייה להר הבית, בשל החששות ההלכתיים הכרוכים בכניסה למקום. בין הרבנים המזוהים עם עמדה זו היה גם הראשון לציון הרב מרדכי אליהו זצ”ל. גם בנו, הרב שמואל אליהו, הבהיר כי הוא עצמו אינו עולה להר הבית בהתאם לפסיקת הרבנות הראשית.
עוד באתר:
גם השר עמיחי אליהו, חבר מפלגתו של בן גביר ונכדו של הרב מרדכי אליהו, נמצא בלב הוויכוח הזה: בעבר קידם משרדו סיורים בהר הבית, למרות עמדת סבו, והדבר עורר ביקורת מצד רבנים בציונות הדתית.
לכן השאלה איננה רק מדוע בן גביר עולה להר הבית. השאלה היא האם בדרך להשגת עוד קולות ולקידום מסר פוליטי, הוא מוכן גם להתעמת עם מסורת פסיקה רבנית משמעותית – ואף עם עמדות רבנים המזוהים עם העולם שממנו הוא מבקש את תמיכתו.
כשמדובר בהר הבית, זו כבר אינה רק שאלה פוליטית. זו שאלה של מנהיגות, אחריות ונאמנות לעולם התורה.
