לקראת ראש השנה, בתוכנית "עומקא דליבא" ב"קול חי", בהגשת אפרת ברזל, התארחה איה קרמרמן-לנגר לשיחה אישית על הכנה רוחנית לחג – לא מתוך לחץ ופחד, אלא דווקא מתוך הודיה והתבוננות בטוב.
קרמרמן סיפרה כי החליטה להגיע השנה לראש השנה "רק עם הודיה", ומאז, לדבריה, החלו להופיע בחייה שוב ושוב רגעים שחיזקו את הרעיון הזה.
אחד מהם הגיע דווקא מתוך הבית: היא סיפרה על בנה יונתן, שאמר לה כי הדרך שלו להודות לקב"ה על הטוב היא פשוט "לעשות את מה שהוא אומר" – ללמוד באמת כשצריך ללמוד, להתפלל באמת כשצריך להתפלל, ולעבוד את ה' מתוך רצינות ושמחה.
עוד באתר:
ברזל חיברה את הדברים לזיכרון מהרבנית בת שבע קניבסקי ע"ה. לדבריה, כאשר שאלה בעבר כיצד נכון להודות לקב"ה, השיבה לה הרבנית בפשטות: "עושים מצוות בשמחה".
מכאן התפתחה השיחה לשורה של נקודות יומיומיות שעליהן ראוי, לדבריהן, לעצור ולהודות: על מורות טובות שמלוות את הילדים, על בני המשפחה, על רגעים של שמחה, על בריאות הגוף ועל עצם היכולת לקום, לבשל, לעבוד, לטפל ולתת לאחרים.
אחת התמונות החזקות שעלתה בשיחה הייתה הביטוי "להחזיר כלי מלא". ברזל סיפרה על המנהג שלא להחזיר לשכנה כלי ריק, והפכה אותו למשל לעבודת ה': לא רק לקבל שפע, אלא להחזיר אותו לקב"ה בהודיה.
לדבריה, "להחזיר לקדוש ברוך הוא כלי מלא" פירושו לזהות את הטוב שכבר קיים, להודות עליו, ולבקש להמשיך לשאת את אותה הכרת הטוב גם בזמנים קשים וגם בזמנים טובים.
השתיים דיברו גם על הפער שבין חיי תורה סוערים ומלאי התרגשות לבין חיים של תורה כדרך חיים שקטה ויציבה. "יש מצוות, יש תורה", נאמר בשיחה, "לא צריך לעשות מזה סיפור".
לקראת סיום ביקשה ברזל לאחל לעצמה ולמאזינות דבר פשוט: להיכנס לשנה החדשה עם יותר תודה, יותר שמחה, יותר יכולת לראות חסדים – ועם אמונה שגם בתוך מציאות לא מושלמת, אפשר לבחור להחזיר כלי מלא.
האזינו לתוכנית המלאה – 'עומקא דליבא' בהגשת אפרת ברזל ב'קול חי':
