"כולם בכו": משה חבושה נזכר בשבועות הראשון בכותל

החזן והפייטן משה חבושה התארח בפרק מיוחד של הפודקאסט "אחר כותלנו" מבית הקרן למורשת הכותל המערבי, ושיתף בזיכרונות אישיים מירושלים של פעם, בחיבור העמוק שלו לסליחות ובקסם המיוחד שמבחינתו נוצר דווקא ליד אבני הכותל.

חבושה חזר בדבריו לימים שאחרי מלחמת ששת הימים ולחג השבועות הראשון שבו נפתח הכותל המערבי לציבור הרחב, אחרי 19 שנים שבהן לא הייתה אליו גישה.

"היית צריך לראות איזה בכיות", סיפר. "אנשים בכו בחג, איזה התרגשות". לדבריו, בתי כנסת שלמים יצאו אז להתפלל מוסף בכותל, "כולם יצאו, אשכנזים, ספרדים".

הוא סיפר גם על מנהגו של אביו ז"ל, שקיבל על עצמו להגיע מדי יום לכותל לתפילות מנחה וערבית. מאחר שלמשפחה לא היה רכב, הם צעדו ברגל משכונת בית ישראל, מבית הכנסת "שמש צדקה" של הגאון רבי יעקב מוצפי זצ"ל, עד לכותל המערבי.

אחד הזיכרונות החזקים ביותר שלו קשור דווקא לסליחות שנאמרו בכותל בימי שלישי אחר הצהריים. לדבריו, בירושלים של אותם ימים נהגו החנויות להיסגר בשעות אחר הצהריים, וסוחרים ואנשים פשוטים היו מגיעים לכותל לאמירת סליחות בהובלת בנציון לוי ז"ל.

חבושה, שהיה אז תלמיד צעיר בישיבת פורת יוסף, נשבה באווירה.

"הייתי מציץ בתור ילד ומצא חן בעיניי הדבר הזה", סיפר. "הייתי בורח מהישיבה. בגיל 12 הייתי בורח, מגיע לסליחות האלה לכותל".

לדבריו, הבריחות הללו עלו לו לא פעם בביקורת בישיבה. "היה לי הרבה בעיות בישיבה בגלל זה - 'למה ברחת? איפה היית?'", נזכר. "העיקר הייתי מגיע".

הוא תיאר כיצד אחרי הסליחות והבכיות, בנציון לוי היה משנה את האווירה ומתחיל לשיר שירים מעודדים ושמחים, כדי להרים את רוחם של המתפללים. המעבר החד מדמעות לשמחה נחרט בו, לדבריו, עמוק מאוד.

כשנשאל מהו הרגע החזק ביותר מבחינתו בסליחות, הצביע חבושה על אמירת י"ג מידות הרחמים.

"אני מאוד מתרגש בסליחות בכותל מי"ג מידות, כשכולם ביחד אומרים 'ה' ה' אל רחום וחנון'", אמר. "זה דבר שמרעיד את הלב. הקדוש ברוך הוא גילה למשה רבנו: ברגע שתגיד י"ג מידות אני מוחל, סולח להם, מוחק את הכל. זה המסמר של הסליחות".

רגע נוסף שמרגש אותו במיוחד הוא הפיוט "אדון הסליחות", שלדבריו מצליח למחוק לרגע את ההבדלים בין העדות והחוגים.

חבושה תיאר כיצד ספרדים ואשכנזים עומדים יחד בכותל, שרים את אותו פיוט ומתחברים לאותה תפילה, באווירה של אחדות נדירה.

הפרק נחתם בביצוע של חבושה לבית הסיום של "אדון הסליחות" - "פועל ישועות, צופה עתידות, קורא הדורות, רוכב ערבות, שומע תפילות, תמים דעות" - ובקריאה המוכרת: "חטאנו לפניך, רחם עלינו".