תקווה חדשה בחקר מחלת האלצהיימר: צוות מדענים מבית הספר לרפואה איקאן במאונט סיני שבניו יורק הצליח להתחקות אחר מנגנון שבאמצעותו APOE4 – הגרסה הגנטית הנחשבת לגורם הסיכון הגנטי המשמעותי ביותר לאלצהיימר הנפוץ – עלולה לגרום נזק לכלי הדם במוח. שני המחקרים מצביעים על כך שהפגיעה בכלי הדם אינה בהכרח רק תוצאה מאוחרת של המחלה, אלא עשויה להיות חלק פעיל מהתהליך שמקדם אותה.
במחקר שהתמקד בכלי הדם גילו המדענים כי APOE4 משפיע על תאים המכונים פריציטים, שתפקידם בין היתר לתמוך בכלי הדם הקטנים ולסייע בשמירה על מחסום הדם-מוח. בנוכחות הגרסה הגנטית, חלק מהתאים עברו שינוי והפכו לתאים דמויי מיופיברובלסטים, המייצרים רקמת צלקת. בעקבות זאת התפתחה הצטלקות סביב כלי הדם והתגברה הצטברות העמילואיד – חלבון המזוהה עם הפתולוגיה של אלצהיימר.
השלב המסקרן הגיע כאשר החוקרים זיהו כי מסלול האיתות TGF-β ממלא תפקיד מרכזי בשינוי הזה. חסימת המסלול במודלים הניסיוניים הגדילה מחדש את הכיסוי של כלי הדם על ידי הפריציטים, ובמקביל צמצמה הן את ההצטלקות והן את העמילואיד סביב כלי הדם. התוצאה שוחזרה גם בעכברים מבוגרים שנשאו APOE4. החוקרים הצליחו להפחית את הצטברות העמילואיד בכ-51%–52% במודל רקמת המוח האנושית באמצעות שני מעכבים שונים של המסלול.
עוד באתר:
במקביל השתמשו החוקרים במודל מתקדם של רקמת מוח אנושית תלת-ממדית, שפותחה מתאי גזע ומכונה miBrain. המחקר המשלים הראה כי השפעות APOE4 אינן מסתכמות בכלי הדם בלבד, וכי הגרסה הגנטית קשורה גם לשינויים בתאי תמך במוח ולהפרעה במנגנונים האחראים להתמודדות עם חלבונים ושומנים. שילוב רקמת מוח אנושית, מודלים מתאי גזע ועכברים אפשר לצוות לבחון את התהליך בכמה מערכות שונות ולא להסתמך על מודל ניסויי יחיד.
למרות התוצאות, עדיין מוקדם לדבר על תרופה חדשה לאלצהיימר. מדובר במחקרים מנגנוניים וטרום-קליניים, והחוקרים לא הוכיחו שחסימת TGF-β יכולה לטפל בבני אדם או לעצור הידרדרות קוגניטיבית. המשמעות בשלב הנוכחי היא זיהוי של חוליה ביולוגית שניתן אולי לכוון אליה טיפולים עתידיים. אם מחקרים נוספים יראו שניתן להתערב במסלול הזה בבטחה בבני אדם, הממצאים עשויים לפתוח דרך חדשה להגנה על כלי הדם במוח ולהפחתת הנזק בקרב אנשים הנמצאים בסיכון גנטי גבוה לאלצהיימר.
