זה קרה באחד הלילות המתוחים ביותר של המלחמה הקרה. מערכת ההתרעה הסובייטית זיהתה לכאורה שיגור של טילים גרעיניים מארצות הברית, והקצין שישב במשמרת, סטניסלב פטרוב, נדרש להחליט בתוך דקות אם לדווח על מתקפה אמריקנית – דיווח שהיה עלול להניע שרשרת תגובות קטלנית.
פטרוב חשד שמשהו אינו מסתדר. במקום לקבל את התרעת המחשב כפשוטה, הוא בחר להמתין. בהמשך התברר כי אכן מדובר היה בהתרעת שווא, שנגרמה מתקלה במערכת הזיהוי. האירוע מ-26 בספטמבר 1983 נחשב מאז לאחד הרגעים המסוכנים של המלחמה הקרה, ופטרוב זכה לפרסום בינלאומי על החלטתו שלא להסלים את המצב.
אלא שבדרשתו, הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון מפנה את המבט למה שהתרחש באותן שעות ממש בברוקלין.
עוד באתר:
בחול המועד סוכות תשמ"ד נשא הרבי מליובאוויטש שיחה שבה עסק בהרחבה בשלום בין בני אדם ובין אומות, באחריות של היחיד גם כלפי מי שאינו מכיר, ובחובה לוותר על אינטרס אישי למען טובת הכלל. בתיעוד השיחה מן הלילה החמישי של סוכות מופיעים הדברים במפורש: הרבי קשר את חג הסוכות לברכה ולהגנה עבור שבעים אומות העולם, ולחזון של מצב שבו "לא ישא גוי אל גוי חרב".
לא כל התרעה מחייבת תגובה
הלקח הראשון שג'ייקובסון מוצא בסיפורו של פטרוב הוא דווקא כוחו של "שב ואל תעשה". יש רגעים שבהם הגבורה הגדולה אינה לפעול אלא לעצור. לא להשיב מיד לכעס, לא להגיב מתוך עלבון, לא להעביר הלאה מילה פוגעת ולא לקבל כל "אזעקה" פנימית כאמת מוחלטת.
הוא קושר זאת לדברי התניא על ערכה של עצם ההתאפקות. אדם שמתגבר על דחף שלילי ברגע שבו איש אינו רואה אותו עשוי לחולל שינוי עמוק הרבה מעבר למה שנראה לעין.
המסך יכול לשקר
הלקח השני נולד מן הפער בין מה שהופיע על מסכי הבונקר לבין מה שהתרחש בפועל. על המסך נראתה מתקפת טילים. במציאות – לא הייתה מתקפה.
ג'ייקובסון משתמש בתמונה הזאת כדי לדבר על יחסים בין בני אדם. לא פעם אדם בטוח שמישהו "תוקף" אותו, מזלזל בו או פועל נגדו, בעוד שחלק גדול מהסיפור נוצר מתוך הפרשנות שלו עצמו.
לפני שמגיבים – כדאי לבדוק אם ה"טילים" שעל המסך אכן קיימים במציאות.
אדם אחד יכול לשנות עולם
הלקח השלישי נוגע לאחריות האישית.
הרמב"ם כותב שעל אדם לראות את העולם כאילו הוא שקול, ומעשה אחד שלו עשוי להכריע אותו לכף זכות. הסיפור של פטרוב מספק לכך המחשה עוצמתית: אדם אחד, בחדר סגור, בקצה מערכת עצומה, מקבל החלטה שאיש כמעט אינו יודע עליה – והמשמעות שלה עלולה להיות עולמית.
אותו רעיון מופיע גם בשיחת הרבי מאותו חג. האדם, כך עולה מהדברים, אינו יחידה מבודדת; למעשיו יש השפעה החורגת ממנו עצמו. הרבי דיבר על אדם שמוותר מזמנו, מכספו ומנוחותו כדי לסייע לאדם אחר – גם כזה שמעולם לא פגש – מתוך הכרה בכך ששניהם נבראו בידי אותו בורא.
למה דווקא סוכות מדבר על כל העולם?
כאן מגיע החיבור המיוחד לחג הסוכות. בבית המקדש הקריבו במהלך שבעת ימי הסוכות שבעים פרים כנגד שבעים אומות העולם. חז"ל ראו בכך תפילה וברכה לא רק עבור עם ישראל אלא עבור האנושות כולה.
בשיחה של הרבי בסוכות תשמ"ד מודגש שחג הסוכות כולל ממד של אחריות לכל העולם: הברכה האמיתית אינה רק שגשוג חומרי, אלא מצב שבו בני אדם ואומות מתנהלים באחריות, ביושר ובשלום, ולא מתוך תפיסה של "כל דאלים גבר".
מכאן גם המשמעות של מספר הקורבנות ההולך ופוחת במהלך החג: מדרגה אחר מדרגה בדרך לצמצום הפירוד ולהגעה לאחדות.
שתי נקודות על פני הגלובוס
ג'ייקובסון אינו טוען לקשר סיבתי מוכח בין האירוע בבונקר הסובייטי לבין שיחת הרבי בברוקלין. החיבור שהוא יוצר הוא רעיוני: באותו פרק זמן שבו אדם אחד במוסקבה מנע הסלמה באמצעות איפוק ואחריות, דיבר הרבי בניו יורק על אחריותו של כל אדם לשלום העולם כולו.
ומכאן המסר לחול המועד סוכות: הסוכה עצמה אולי קטנה, אבל חג הסוכות מכוון רחוק הרבה מעבר לדפנותיה.
השלום מתחיל בהחלטה הקטנה של אדם אחד – לפעמים דווקא בהחלטה לא להגיב.
