כשהעראי נשאר עראי
כל החיים אנחנו מחפשים קבע, בית יציב, מצב רוח יציב, תחושת ביטחון יציבה, אמונה יציבה, ידיעה ברורה של מי אנחנו ולאן אנחנו הולכים, ואז מגיע חג הסוכות ומבקש מאיתנו לעשות בדיוק את ההפך, לצאת מדירת הקבע ולהיכנס לדירת עראי,
וזה כמעט מנוגד לכל מה שהנפש שלנו מבקשת,
אנחנו לא אוהבים חוסר ודאות, לא אוהבים שינויים, לא אוהבים להרגיש שהקרקע זזה, אנחנו רוצים לדעת, להבין, להחזיק, לשלוט, להרגיש שהכול עומד במקום,
אבל אולי סוכות בא ללמד אותנו משהו אחר לגמרי על יציבות,
אולי יציבות אמיתית אינה מצב שבו הכל נשאר קבוע, אלא היכולת שלנו להישאר יציבים גם כשהדברים משתנים.
מהי בעצם יציבות
הרבה שנים חשבתי שאדם יציב הוא אדם שלא מתערער, אדם שיודע תמיד מה הוא רוצה, שלא משנה מצב רוח, שלא מתבלבל, שלא מפחד יותר מדי, שלא מושפע מכל מה שקורה סביבו,
היום אני חושב אחרת,
אדם חי משתנה,
יש ימים שבהם אני בטוח בעצמי יותר, ויש ימים שפחות, יש רגעים של שקט ויש רגעים של סערה, יש תקופות שבהן הכול ברור, ויש תקופות שבהן דברים פחות ברורים,
והשאלה היא לא האם יהיו בי תנודות,
השאלה היא מה קורה לי כשהן מגיעות,
האם כל שינוי במצב הרוח מערער אותי, האם כל בלבול גורם לי לחשוב שאיבדתי את הדרך, האם כל חוסר ודאות מיד גורם לי להרגיש שמשהו לא בסדר,
או שאני מסוגל לומר, כרגע אני לא יודע, כרגע אני פחות בטוח, כרגע אני קצת מעורער, וזה בסדר, אני עדיין אני.
החוסר ביציבות הוא לא תמיד הבעיה
לפעמים אנחנו חושבים שהבעיה שלנו היא שאנחנו לא מספיק יציבים,
אבל הרבה פעמים הבעיה האמיתית היא שאנחנו לא יודעים להכיל חוסר יציבות,
אנחנו רוצים שהכול יהיה מסודר בתוכנו כל הזמן, וכשמשהו זז, מיד מתעוררת בהלה,
אבל ככל שאני לומד לקבל את זה שיש בי גם רגעים משתנים, מצבי רוח משתנים, מחשבות שמשתנות, תחושות שבאות והולכות, משהו בתוכי דווקא נהיה יציב יותר,
כי אני כבר לא תלוי בכך שהכול יהיה מסודר כדי להרגיש בטוח,
אני לא צריך שהנפש שלי תהיה כל הזמן ישרה כדי להרגיש שיש לי קרקע.
עוד באתר:
אולי זו בדיוק הסוכה
בסוכה אנחנו יוצאים מהבית הקבוע, מהקירות, מהתקרה, מהתחושה שהכול סגור ומוגן, ונכנסים למקום שההגדרה שלו היא עראי,
הרוח נכנסת, שומעים את הרחוב, רואים את השמיים דרך הסכך, הכול פחות סגור, פחות מוחלט,
ודווקא שם התורה מבקשת מאיתנו לשבת, לאכול, לשמוח, לחיות,
אולי כדי ללמד אותנו שאפשר להרגיש בבית גם במקום שאינו קבוע,
אפשר להיות בתוך שינוי ועדיין להרגיש יציבות,
אפשר להיות בתוך חוסר ודאות ועדיין לא לאבד את עצמנו,
אפשר לחוות תנודות ועדיין להישאר מחוברים לעצמנו.
דירת הקבע האמיתית
אולי זו אחת המתנות הגדולות של סוכות,
כל השנה אנחנו מנסים לבנות לעצמנו קירות חזקים יותר, אבל סוכות מזמין אותנו לבדוק אם הביטחון שלנו באמת נמצא בעובי הקיר,
אולי דירת הקבע האמיתית אינה מציאות שבה שום דבר לא משתנה,
אולי דירת הקבע האמיתית היא מקום פנימי שבו גם כשהדברים משתנים, אני נשאר אני,
לא אדם שאין בו תנודות,
אלא אדם שמסוגל להכיל תנודות,
לא אדם שתמיד יודע,
אלא אדם שמסוגל גם לא לדעת,
לא אדם שתמיד רגוע,
אלא אדם שמסוגל לפגוש גם סערה בלי להיבהל מעצם קיומה,
ואולי לכן אנחנו יוצאים מדירת קבע לדירת עראי,
כדי לגלות שהיציבות הכי עמוקה היא לא היכולת לחיות בלי חוסר יציבות,
היציבות הכי עמוקה היא היכולת להכיל חוסר יציבות,
מי שמסכים לתת לעראי להישאר עראי, מתחיל לבנות בתוכו קבע.
