פרויקט סיכום שנת תשפ"ו ב'אמס' – אסון הפעוטון ברוממה
ביום שני, א' בשבט תשפ"ו, 19 בינואר 2026, בשעה 12:24, התקבלה במוקד מד"א בירושלים קריאה על תינוקת כבת ארבעה חודשים שנמצאה מחוסרת הכרה בפעוטון פרטי ברחוב המ"ג בשכונת רוממה. צוותי ההצלה הגיעו למקום, החלו בפעולות החייאה ופינו אותה לבית החולים שערי צדק. אלא שבעודם מטפלים באירוע, התקבלה קריאה נוספת מתוך אותו מתחם: תינוק נוסף נמצא ללא דופק וללא נשימה.
בתוך דקות הפכה הדירה מזירת החייאה נקודתית לאירוע רב־נפגעים. אמבולנסים וניידות טיפול נמרץ הגיעו לרחוב, אנשי מד"א, איחוד הצלה וצוות הצלה נכנסו למתחם, והחלו להוציא ממנו עשרות תינוקות ופעוטות. בסך הכול פינה מד"א 55 ילדים — שניים במצב קריטי ועוד 53 בהכרה מלאה — לבתי החולים בירושלים. בהדסה לבדה נקלטו עשרות ילדים, ובבתי החולים נערכו במהירות לאירוע חריג בהיקפו.
עוד באתר:
בשעות הערב, בראיון מיוחד לאבי מימרן ב'מהדורה המרכזית' של 'קול חי', סיפק כונן מד"א וצוות הצלה בנצי הימל, שהיה מהראשונים בזירה, הצצה לדקות שבהן עדיין איש לא הבין מה מתרחש. הימל סיפר כי הכוחות נתקלו במקום בתמונה כאוטית וכי בפועל הוצאו מהמתחם כ־70 ילדים. בתוך כל המהומה הוא זכר במיוחד אמא אחת שהגיעה למקום וזעקה לעבר אנשי ההצלה: "רק תגיד לי שהילד שלי בסדר". באותו שלב, גם לצוותים עצמם עדיין לא היו תשובות.
לשניים מהתינוקות כבר לא היה אפשר לעזור. בשעות הערב הותרו לפרסום ב'אמס' שמותיהם: ליה ציפורה גולובנציץ ע"ה ואהרן כץ ז"ל. שני תינוקות רכים שמצאו את מותם בתוך מסגרת שאליה נשלחו באותו בוקר ככל יום רגיל. אמה של ליה, ברכי גולובנציץ, נפרדה ממנה במילים קורעות לב: "תודה שהיית שלי. נשמתך תהיה בתוכי לנצח".
התעלומה: מה קרה בתוך המעון?
כמעט מהרגע הראשון התרוצצו דיווחים על הסיבה האפשרית לאסון. תחילה נבדק חשד לאירוע חומרים מסוכנים, ובהמשך עלו אפשרויות של דליפת גז, פחמן חד־חמצני או חומר הדברה. כוחות הכיבוי ערכו בדיקות במקום והילדים שהגיעו לבתי החולים נבדקו בין היתר כדי לשלול הרעלה.
אלא שהבדיקות הראשוניות החלו דווקא לצמצם את האפשרויות. באותו ערב העלה אבי מימרן לשידור ב'קול חי' את פרופ' יניב שרר, מנהל הדסה עין כרם, שסיפר מתוך בית החולים כי החשד להרעלת גז או חומרי הדברה נשלל בבדיקות שנערכו. לדבריו, אחת האפשרויות שנבדקו הייתה שילוב של חום כבד ומחנק. גם פרופ' יחיאל שלזינגר, מנהל בית החולים לילדים 'וילף' בשערי צדק, אמר באותה מהדורה כי גם בעולם הרפואה מתקשים באותו שלב להסביר כיצד שני תינוקות קרסו בעוד עשרות האחרים יצאו מהאירוע ללא פגיעה קשה.
במקביל החלו להתברר הפרטים על המקום עצמו. לפי הדיווח ב'אמס' בשעות שלאחר האסון, כ־55 תינוקות נמצאו במתחם שהורכב משתי דירות מגורים ישנות שחוברו זו לזו. מזרנים שעליהם הושכבו לכאורה פעוטות נמצאו גם באזור השירותים. המעון לא היה מוכר למשרד החינוך כמסגרת מפוקחת, ושלוש מטפלות עוכבו לחקירה. המשטרה החלה לבדוק אם תנאי המקום, הצפיפות, החימום או גורמים אחרים תרמו למותם של התינוקות.
התמונות והפרטים עוררו סערה, אבל כבר למחרת התברר שגם כאן המציאות מורכבת יותר מהכותרות הראשונות. ב'מהדורת הבוקר' של 'קול חי' התראיין הרב משה איטח, אביו של אחד הפעוטות ששהו במעון, והתייצב באופן חריג להגנת המטפלות. לדבריו, משפחתו הכירה את המסגרת לאורך זמן והוא מעולם לא ראה בה הזנחה. "יש שם שתי מטפלות מסורות", אמר, וסיפר שבנו היה מחכה בכל בוקר להגיע לגן וחוזר ממנו שמח. גם הורים נוספים טענו כי הכירו מקום מתפקד ומטפלות מסורות, והתנגדו לתמונה החד־משמעית שהצטיירה בחלק מהפרסומים.
כך, כבר ביממה הראשונה, נותרו שתי תמונות שונות לחלוטין זו לצד זו: מצד אחד הממצאים הקשים שתועדו בזירה והחקירה המשטרתית; מצד שני הורים שהכירו את המעון במשך שנים וטענו בתוקף כי ילדיהם טופלו בו היטב. ומעל שתיהן נותרה השאלה העיקרית ללא תשובה ברורה — מה גרם למותם של ליה ואהרן.
המאבק על הנתיחה
עוד לפני שהחקירה סיפקה תשובה, נפתח מאבק נוסף. המשטרה ביקשה לבצע נתיחות שלאחר המוות בגופות שני התינוקות כדי לברר את סיבת המוות. המשפחות התנגדו לכך מטעמים הלכתיים, וזק"א הצטרף למאבק המשפטי למניעת הנתיחה.
בליל האסון דיווח 'אמס' בזמן אמת כי בית משפט השלום אישר את ביצוע הנתיחות וכי זק"א נערך לעתירה דחופה לבג"ץ. הידיעה הציתה מחאות בירושלים ובבית שמש. צומת בר־אילן נחסם, פחים הוצתו, כוחות משטרה הוזעקו למוקדי המחאה והעימות סביב כבוד המת הפך בתוך שעות לחלק מרכזי נוסף בפרשה.
למחרת, זמן קצר לפני הלוויית בתה, יצאה ברכי גולובנציץ' אל הציבור. בתוך סערת השמועות וההאשמות היא ביקשה להבהיר שהמשפחה עצמה רוצה לדעת מה אירע לליה, אך אינה מוכנה שהבירור ייעשה באמצעות נתיחה המנוגדת לאמונתה. היא יצאה נגד האלימות ונגד הפצת מידע כוזב סביב האסון וקראה לציבור לאחדות דווקא בשעות הקשות ביותר למשפחה.
בסופו של דבר התקבלה עמדת המשפחות והנתיחות נמנעו. אלא שבזמן שהמאבק הזה התנהל בבתי המשפט וברחובות, התפתחה הרחק מירושלים טרגדיה נוספת — שראשיתה באותה מחאה ממש.
האוטובוס בקוממיות
ביום שלישי, ב' בשבט, התקיימה סמוך למושב קוממיות מחאה נגד הכוונה לנתח את גופות הפעוטות. בין המשתתפים היה נפתלי צבי קרמר ז"ל, תלמיד הישיבה הגדולה של חסידות סאטמר בקוממיות. במהלך האירועים הוא נפגע מאוטובוס בכביש 3533, סמוך לכניסה למושב. כוחות ההצלה שהגיעו לזירה נאלצו לקבוע את מותו.
בתחילה תואר האירוע כתאונת דרכים שאירעה לאחר ההפגנה. אלא שבבוקר שלמחרת פרסם 'אמס' תיעוד מתוך האוטובוס ששינה את תמונת החקירה והוביל להחמרת החשדות נגד הנהג. בתיעוד נשמעו נוסעים מגיבים לנהיגתו רגעים לפני הפגיעה, והמשטרה המשיכה לחקור את נסיבות הדריסה. בהמשך ביקשה המשטרה להאריך את מעצר הנהג בעשרה ימים בחשד, בין היתר, להמתה בקלות דעת, גרימת מוות ברשלנות וסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה; בית המשפט הורה לבסוף לשחררו למעצר בית, והערר שהגישה המשטרה נדחה.
באותו יום הביא 'אמס' גם עדות ישירה וחריגה במיוחד. בתוכנית 'הפוך על הפוך' עם הרב משה בן לולו התראיין חברו של נפתלי, חסיד סאטמר שצעד לצדו ברגעים שקדמו לפגיעה. הוא תיאר בשידור את תנועת האוטובוס וטען כי זה נסע לעבר קבוצת הבחורים באופן מסוכן. זו הייתה עדות של מי שהיה שם, במרחק צעדים ספורים מנפתלי, והיא הוסיפה נדבך משמעותי לסערה סביב נסיבות מותו. הטענות על דריסה מכוונת נבדקו, אך הרשויות לא קבעו כי מדובר בפיגוע מכוון.
באירוניה קשה במיוחד, מיד לאחר מותו של נפתלי החל מאבק נוסף כדי למנוע את נתיחת גופתו שלו — אותו מאבק שבגללו יצא מלכתחילה להפגנה. הפעם נמצא פתרון במהירות יחסית: בעקבות פעילות זק"א הועברה גופתו לבית החולים ברזילי, שם בוצעה בדיקת CT מצומצמת במקום נתיחה פולשנית, ולאחר מכן שוחררה הגופה לקבורה.
הדיון שיצא מרוממה
האסון הציף גם את שאלת הפיקוח על מעונות היום. ביום שלאחר הטרגדיה הקדיש צבי טסלר בתוכנית 'עושים סדר' ב'קול חי' דיון למצוקת המסגרות המפוקחות. דוד הררי, מנכ"ל תנועת 'אמונה', סיפר בשידור כי במעונות המפוקחים קיימים לדבריו כ־40 אלף מקומות פנויים — אך מחסור חמור במטפלות ושכר נמוך מקשים על המערכת לאייש אותם. בכך התרחב הדיון מעבר למעון הספציפי ברוממה אל השאלה כיצד נראית מערכת הטיפול בגיל הרך בישראל ומדוע הורים רבים מגיעים למסגרות פרטיות שאינן מפוקחות.
בתוך ימים ספורים הספיק הסיפור הזה לעבור כמעט בכל זירה אפשרית: משתי פעולות החייאה בדירה ברוממה לאירוע רב־נפגעים; מחקירה רפואית ומשטרתית למאבק משפטי על נתיחות; מהפגנות בירושלים ובית שמש למחאה בקוממיות; ומשם לדריסה קטלנית ולחקירת נהג האוטובוס.
בסופו של אותו שבוע נותרו שלושה שמות במרכז הפרשה: ליה ציפורה גולובנציץ ע"ה, אהרן כץ ז"ל ונפתלי צבי קרמר ז"ל. לצד החקירות והשאלות שנותרו פתוחות, אלה היו שלוש המשפחות ששילמו את המחיר הכבד ביותר של אחד השבועות המטלטלים שידע הציבור החרדי בתשפ"ו.
