כמעט ארבע שנים שהוא יושב מדי יום שני מחצות ועד שתיים בלילה מול המיקרופון של תוכנית 'מדברים מהלב' ב'קול חי', מקשיב למאזינים ומעניק להם עצות בהתמודדות עם אתגרי החיים. אלא שבתוכנית המיוחדת 'אזמין לסוכתי', בהגשת מאיר דנישבסקי, התהפכו היוצרות: הפעם הרב שלמה בכר הוא זה שנחשף וסיפר על חייו האישיים, הילדות המורכבת והאירועים שעיצבו את אישיותו. "אנשים נוטים לראות אותי היום במציאות שבה אני מתנהל כיום, אבל מאחורי האדם הזה מסתתרת ילדות לא פשוטה, מאתגרת", סיפר. הרב נולד באזור הגבול שבין גבעתיים לרמת גן, להורים בעלי תשובה. אימו עלתה מאיטליה בגיל 28 במטרה להקים בית של תורה. הוא היה הילד הראשון אחרי שבע בנות, במשפחה שגדלה לתשעה ילדים.
שנות ילדותו לא היו פשוטות. הוא למד בחיידר בבני ברק, התקשה מבחינה לימודית וחברתית, ולעיתים נדרש לאסוף את חפציו ולחזור הביתה באמצע יום הלימודים. אך אירוע אחד נחרט בזיכרונו במיוחד: רבו דרש ממנו לעזוב את הכיתה והוסיף את הכינוי "עוף יא פערנק". "אני מדבר איתך עכשיו, וצמרמורת חולפת בגופי כשאני נזכר", סיפר. דווקא המשפט הפוגעני הזה הפך, לדבריו, למקור מוטיבציה. "אני חושב לעצמי, למה הוא מגנה אותי על דבר שלא ראוי לגנאי? מה אני אשם בעצם שנולדתי כשסבא שלי נולד במקום הלא נכון?" הוא זוכר כיצד אמר לעצמו: "אני אראה לו מה זה הפרענק הזה". לצד הקשיים, הוא זקף לזכות הוריו את האמונה המתמדת בו ואת הכוחות שהעניקו לו. לדבריו, הורים אינם צריכים להסיר לילד כל מכשול, אלא לסייע לו להתמודד אתו.
המהפך המשמעותי בחייו התרחש לדבריו רק בגיל 18, לאחר שנים של ניסיונות ונפילות. הוא סיפר על הרצאה שהעביר לפני כ-15 שנה מטעם ארגון ערכים בקיבוץ גניגר, קיבוץ חילוני בצפון. ההרצאה לא הצליחה משום שלא התאימה לקהל. כשאשתו התקשרה ושאלה כיצד הייתה, השיב לה: "מי שלא מוכן להיכשל שלא יצפה להצליח". לדבריו, הכישלון הציב אותו בפני בחירה: להפסיק להיחשף ולברוח, או ללמוד ממנו ולהמשיך. הוא הזכיר את תומאס אדיסון, שלפי הסיפור שהביא נדרש למאות ניסיונות עד שהצליח, והדגיש: "אני לא מוכן שכישלון יעשה לי כישלון". רגע משמעותי נוסף התרחש בישיבה גדולה, כשהבין שעליו להפסיק להשתמש בכישוריו כדי להצדיק את הקשיים ולהתחיל לגייס אותם להצלחה. "ואז יצאתי למסע פנימי", סיפר.
עוד באתר:
את הניסיון שצבר הוא מביא גם לעבודתו עם מאזינים. לדבריו, הוא משתדל להיכנס למקום הרגשי של האדם, אך במקביל לזהות את הבעיה שמאחורי הכאב. הוא סיפר על מאזינה שפירשה איחור של בעלה כחוסר הערכה וזלזול, אך לאחר ששאל אותה שאלות התברר כי במקרים אחרים בעלה עשה מאמצים גדולים למענה. "לא הזזתי לה את החשיבה, אלא אתגרתי אותה בשאלות", הסביר. לדבריו, לעיתים אדם מתקבע על תפיסה שנוצרה בעקבות חוויות עבר, ומפרש באמצעותה את המציאות כולה. הרב הוסיף כי גם הוא עצמו אינו תמיד יודע מה להשיב למאזינים, אך פעמים רבות התשובה מתבהרת במהלך השיחה. "אני מרגיש בצורה מאוד מוחשית איך הקדוש ברוך הוא מוציא את המילים מפי".
בהמשך התייחס לתפקידו כראש ישיבה ולבחורים המתמודדים עם קשיים שאינם תמיד מקבלים מענה במסגרת. הוא ציטט את דברי הסבא מקלם: "ישיבה זה מוסד לבניית האדם מהמסד ועד ההתפתחות", והבהיר כי אין לשפוט בחור על התמודדותו. לדבריו, כאשר הישיבה אינה מסוגלת לספק מענה, עליה לנהוג באחריות ולא לנתק את הקשר.
הרב בכר סיפר על בחור שעזב את הישיבה בהחלטה משותפת, עבר תהליך במשך שלושה חודשים מחוץ למסגרת, ולאחר מכן חזר אליה בזרועות פתוחות. לצד זאת, התייחס ללחץ החברתי והמשפחתי שמונע לעיתים מבחורים לבחור בדרך המתאימה להם, והדגיש את החשיבות שבהקשבה לעצמם ולערכיהם.
בסיום השיחה עסק הרב בכוח הבחירה גם בחינוך ילדים. לדבריו, יש להרגיל ילדים לקבל החלטות בהתאם לגילם, ולאפשר להם להרגיש שמקומם מובטח גם כאשר הם בוחרים אחרת. כדוגמה הציע להעמיד בפני ילד בחירה אם לברך ברכת המזון עכשיו או בעוד חמש דקות. "אנחנו צריכים ללמד אותו לפתח את שריר הבחירה", אמר. את השיחה חתם הרב בתפילה שהמאזינים יזכו לקיים את מצוות "ושמחת בחגיך", והדגיש כי השמחה אינה תלויה רק בכך שהכול מתנהל סביבנו כשורה, אלא היא מצווה שעלינו לייצר גם בתוך ההתמודדויות.
האזינו לדברים המלאים מתוך התוכנית 'אזמין לסוכתי' ב'קול חי':
