פרויקט סיכום שנת תשפ"ו ב'אמס' – המדינה חיפשה ילד בן ארבע
בשעות אחר הצהריים של יום חמישי, י"ב באב תשפ"ו, התקבלה במשטרה הודעה שכל הורה חושש ממנה: ילד בן ארבע נעלם.
יובל קוגן הגיע עם משפחתו לאזור חוף ניצנים, מדרום לאשדוד. בשלב מסוים הוא נעלם מעיני בני משפחתו, וכאשר החיפושים הראשוניים בסביבה לא העלו דבר הוזעקו כוחות המשטרה. מהר מאוד התברר שהפעם לא מדובר בילד שהתרחק כמה עשרות מטרים ונמצא מאחורי דיונה סמוכה. השעות חלפו — ויובל איננו.
עוד באתר:
הידיעה על היעלמותו התפשטה במהירות. תמונתו של הילד הקטן, עטור בכיפה כאשר היה 'אבא של שבת' בגן, הופצה בכלי התקשורת וברשתות, ואל אזור ניצנים החלו לזרום כוחות חיפוש ומתנדבים. שוטרים, לוחמי מג"ב, יחידות מיוחדות, פרשים, כלבנים, רחפנים, מסוקים ומתנדבי יחידות חילוץ סרקו את רצועת החוף, החולות והשטחים הפתוחים שמסביב.
ב'אמס' עקבו אחרי החיפושים משעה לשעה. ככל שהערב ירד ולא התקבל שום סימן מיובל, החשש הלך וגבר. המשטרה ביקשה מהציבור לסייע בחיפושים, וההערכה הייתה שילד בן ארבע שנמצא לבדו בשטח פתוח במשך שעות עלול להיקלע במהירות לסכנה — בוודאי כאשר החשכה מתקרבת.
לאן יכול להגיע ילד בן ארבע?
זו הייתה השאלה שליוותה את החיפושים.
בשלב הראשון התמקדו הכוחות ברדיוס הקרוב למקום שבו נראה יובל לאחרונה. חוף ניצנים וסביבתו אינם שטח פשוט לסריקה: דיונות, צמחייה, שבילים ושטחים פתוחים מקשים לראות ילד קטן גם ממרחק קצר. צוותים עברו שוב ושוב באותם אזורים, וכל נקודה שבה יכול היה ילד להסתתר או להירדם נבדקה. אבל יובל לא נמצא.
עם התארכות החיפושים נבדקו גם תרחישים חמורים יותר. המשטרה לא שללה אפשרות שיובל עלה לרכב או נלקח מהמקום, ובמקביל נבדקו מצלמות ונתיבי תנועה באזור. לפי הדיווחים, גם גורמי ביטחון היו מעורבים בבדיקת האפשרויות השונות, כאשר המטרה הייתה לא להשאיר תרחיש משמעותי מחוץ לתמונה.
בינתיים המשיכה משפחתו להמתין. במשך שעות לא היה איש מסוגל לומר אם יובל נמצא כמה מאות מטרים מהמקום שבו נעלם, אם הוא ממשיך ללכת, אם נפל, אם נרדם באחת הדיונות — או אם בכלל צריך לחפש אותו במקום אחר. החיפושים נמשכו אל תוך הלילה.
מאות יוצאים לשטח
ככל שהשעות חלפו הפך מבצע החיפושים לאירוע ציבורי גדול. מאות מתנדבים הגיעו לאזור כדי לסייע לכוחות הביטחון. קבוצות חולקו לגזרות, אנשים צעדו בחולות עם פנסים, וכל דיווח או סימן אפשרי נבדק.
ב'קול חי' וב'אמס' ליוו את המבצע המתמשך והביאו עדכונים מהשטח, כאשר במקביל הופצה שוב ושוב הקריאה שלא להגיע באופן עצמאי לאזורים שבהם נדרשת עבודה מקצועית של כלבנים וכוחות החיפוש, כדי שלא לפגוע בעקבות ובממצאים אפשריים.
הלילה ירד, והטמפרטורות ירדו יחד איתו. יובל היה עדיין לבדו. בשלב הזה כבר היה ברור שאם הילד אכן נמצא בשטח הפתוח מאז שעות אחר הצהריים, כל שעה חשובה. הכוחות המשיכו בסריקות גם בחשכה, ובני המשפחה והמתנדבים קיוו שהאור הראשון של הבוקר יאפשר לפתוח מחדש שטחים שקשה היה לסרוק בלילה.
אלא שאיש עדיין לא הבין עד כמה רחוק הצליח ילד בן ארבע להגיע.
"מצאתי אותו"
בשעות הבוקר הגיעה הבשורה. יום שישי לפני הצהריים, שעות לכניסת השבת. אחד המחפשים – חסיד ברסלב רכוב על סוס – הבחין בילד קטן באזור פתוח, הרחק מהמקום שבו נעלם. זה היה יובל. הוא היה בחיים.
אחרי לילה שלם בחוץ, שעות של חיפושים ומבצע שהלך והתרחב, הילד בן הארבע נמצא כשהוא שוכב מתחת לעץ, במרחק של קילומטרים רבים מנקודת ההיעלמות. התברר שיובל פשוט הלך. והלך. והמשיך ללכת.
המרחק המדויק שתואר בדיווחים השתנה בהתאם לנקודות המדידה, אך לפי הערכות הוא עבר לבדו קרוב לעשרה קילומטרים. מסלול בלתי נתפס כמעט עבור ילד בגילו, בשטח של חולות ודרכים פתוחות, ללא מבוגר לצדו.
ב'אמס' פורסמה הבשורה מיד: יובל קוגן אותר חי לאחר ליל חיפושים מורט עצבים. הכותרת שכל המדינה חיכתה לה מאז שעות אחר הצהריים הקודם הסתיימה הפעם במילים הטובות ביותר שאפשר היה לבקש — הילד נמצא בריא ושלם.
צוותי הרפואה בדקו אותו ופינו אותו להמשך בדיקות. לאחר שעות ארוכות שבהן התרחישים הקשים ביותר נבדקו בזה אחר זה, התברר כי יובל שרד את הלילה לבדו בשטח.
האיש שמצא אותו
גם לאיתור עצמו היה סיפור. מי שהבחין ביובל לא ישב בחדר פיקוד מול מסכים. הוא היה אחד האנשים שיצאו לשטח והמשיכו לסרוק עוד ועוד נקודות, גם לאחר שעות ארוכות שבהן לא נמצא דבר.
התמונה של הילד הקטן לאחר האיתור התפשטה במהירות, ובתוך זמן קצר התחלפו הודעות החיפוש שהציפו את הרשתות בהודעות אחרות לגמרי: "ברוך השם, נמצא".
עבור אנשי החיפוש, הפרט המדהים ביותר היה המרחק. במהלך הלילה העריכו שוב ושוב עד כמה מסוגל ילד בן ארבע להתרחק בכוחות עצמו. בפועל, יובל הצליח להגיע הרבה מעבר לחלק מהאזורים שבהם התמקדו הסריקות הראשונות.
האירוע הפך בכך גם לתזכורת מקצועית עבור כוחות החילוץ: כאשר ילד קטן נעדר, אי אפשר בהכרח להניח שהוא יישאר בקרבת נקודת ההיעלמות. אם הוא ממשיך לנוע במשך שעות, רדיוס החיפוש יכול להתרחב במהירות לממדים עצומים.
סוף טוב לילה ארוך
לא היו כאן שבועות של חקירה בינלאומית כמו בפרשת מלי וליאל יהלומי, לא פרשה פלילית מורכבת ולא סיפור פוליטי. היו ילד אחד בן ארבע, משפחה אחת שלא ידעה היכן הוא, ומאות אנשים שניסו למצוא אותו לפני שיהיה מאוחר.
במשך לילה אחד נכנס יובל קוגן כמעט לכל בית בישראל. תמונתו עברה מקבוצה לקבוצה, מתנדבים יצאו לחולות, כוחות הביטחון עבדו לאורך הלילה ואלפים שלא הכירו אותו כלל התפללו שיימצא בחיים. בבוקר הגיעה התשובה. ילד בן ארבע, אחרי לילה שלם לבדו ודרך של קילומטרים רבים, נמצא מתחת לעץ. חי. ובריא.
שיעורו של הרב שניאור אשכנזי ב'אמס', שעה קלה לפני שבת, חשף מימד נוסף: בעיצומן של הסריקות אחר הילד יובל קוגן, הגיע שליח חב"ד לבית המשפחה, הוריד מזוזות לבדיקה והתקין חדשות בפתחים שבהם לא היו מזוזות. דקות לאחר אמירת הפסוקים הגיעה הבשורה: הילד אותר בריא ושלם.
