פרויקט סיכום שנת תשפ"ו ב'אמס' – בין הזמנים השחור: החופשה שהפכה לרצף אסונות
יש תקופות שבהן ידיעה רודפת ידיעה עד שקשה לעכל את הקודמת. בתשפ"ו זה קרה דווקא בימי בין הזמנים — פעמיים.
בניסן, בשעה שאלפי בני ישיבות יצאו לכמה ימי מנוחה לאחר זמן חורף ארוך, הגיעו בתוך ימים ספורים שתי בשורות קשות: יהושע ראם ז"ל, בחור ישיבה בן 17, טבע במעיין עין עקב, ובחוף צאנז בנתניה נסחפו שני אחים ממשפחת שפיגל. אחד מהם נאבק על חייו בבית החולים, והשני נעלם בים. למרבה הכאב, שני האחים לא שרדו, ובתום מבצע חיפושים של שבוע אותר גם האח השני ללא רוח חיים, ז"ל.
ארבעה חודשים לאחר מכן, בבין הזמנים של אב, שוב התמלאו הכותרות באסונות: אלחנן קרני ז"ל, ילד ממודיעין עילית, טבע בירדן, ויהונתן קלימיאן ז"ל, נער בן 16, נהרג בנפילה במהלך סנפלינג, ובתוך ימים ספורים הצטברו עוד תאונות, טביעות ואירועי חירום.
עוד באתר:
ב'אמס' נפתח במהלך השנה תג מיוחד תחת הכותרת 'אסונות בין הזמנים'. למרבה הכאב, הוא הלך והתמלא.
יהושע יצא לטיול עם החברים
ביום ראשון, כ"ה בניסן, יצא יהושע ראם ז"ל, בן 17 מבני ברק, לטיול בעין עקב שבנגב יחד עם חבריו. יהושע, תלמיד שיעור א' בישיבת גרודנא בבאר יעקב, למד קודם לכן בישיבת 'תפארת ציון' בבני ברק ורק כחודשיים קודם לכן חגג את יום הולדתו ה־17.
במהלך הטיול הבחינו החברים כי יהושע איננו. כוחות חילוץ הוזעקו לאזור, וצוללי יחידת 'להבה' של כבאות והצלה החלו לסרוק את המעיין. בתום שעות של חיפושים אותרה גופתו במים. אנשי ההצלה נאלצו לקבוע את מותו.
זמן קצר לאחר פרסום הבשורה שוחח נתי קאליש מ'אמס' עם חברו לחדר בישיבה. דרך השיחה התבררה דמותו של הבחור שמאחורי הכותרת: יהושע התמודד בילדותו עם מחלה קשה והמשיך גם כנער בבדיקות רפואיות, אבל חבריו הכירו אותו דווקא בזכות שמחת החיים וההתמדה שלו. החבר סיפר כי גם בימי שישי ובערבי חג היה מקפיד על שעות לימוד קבועות, וכאשר פיקוד העורף פיזר את בחורי הישיבה בתקופת המלחמה — יהושע המשיך להגיע ללמוד בבתי הכנסת באזור.
יומיים לאחר מכן הקדיש קאליש בתוכניתו ב'קול חי' שיחה ארוכה נוספת לזכרו. חברו ישעיהו סיפר על בחור שלא היה מוותר על שיעור גם כשהרגיש לא טוב, ועל חשבון הנפש שהיה כותב לעצמו מדי יום. אסון הטביעה קיבל כך פנים ושם: לא עוד דיווח על "בן 17 שטבע במעיין", אלא בחור שעוד ימים ספורים קודם לכן ישב בבית המדרש לצד חבריו.
אבל בזמן שמשפחת ראם ישבה שבעה, כבר התנהל מבצע חיפוש אחר בחור ישיבה אחר.
שלושה אחים נכנסו למים
ביום שישי, כ"ג בניסן, הגיעו האחים לבית שפיגל לחוף צאנז בנתניה. יששכר דב שפיגל, בן 21, תלמיד ישיבת 'תושיה תפרח', נכנס למים יחד עם אחיו. בשלב מסוים הוא נקלע למצוקה.
אחיו אברהם ישעיהו, בן 17, הבחין במתרחש וקפץ למים בניסיון להצילו. בתוך זמן קצר הפך הבילוי המשפחתי לאסון. יששכר דב נמשה מן הים כשהוא במצב אנוש והובהל לבית החולים לניאדו; אברהם ישעיהו נסחף ונעלם.
מכאן התחילו שני מרוצים במקביל. בבית החולים נאבקו הרופאים על חייו של יששכר דב, ובים החלו כוחות גדולים לחפש את אברהם ישעיהו.
החיפושים לא פסקו. צוללנים, אופנועי ים, רחפנים, סירות וצוותים רגליים של זק"א וארגוני ההצלה סרקו את חופי נתניה ואת קו החוף דרומה. כל דיווח על ממצא הקפיץ את הכוחות, וכל יום שעבר בלי תשובה הגדיל את החשש.
ב'קול חי' הפכה משפחת שפיגל לחלק מסדר היום במשך ימים. ב'מהדורה המרכזית' של אבי מימרן עלה לשידור חייקל שפיגל, אחיהם של הבחורים, וביקש מהציבור לא רק להתפלל אלא גם לקבל קבלה מעשית. הוא סיפר על ההמתנה הקשה ועל התחושה שכלל ישראל כולו מתפלל יחד עם המשפחה.
באותם ימים עדיין הייתה תקווה כפולה: שיששכר דב יתאושש בבית החולים ושאברהם ישעיהו יימצא בחיים.
אח אחד נקבר, ואת השני עדיין מחפשים
בליל כ"ח בניסן הגיעה הבשורה הראשונה. לאחר חמישה ימים שבהם נאבקו הרופאים על חייו, נפטר יששכר דב שפיגל ז"ל בבית החולים לניאדו. הוא היה בן 21.
למחרת ליוו אותו אלפים למנוחות בירושלים. אבל זו לא הייתה הלוויה רגילה. בשעה שבני המשפחה עמדו ליד מיטתו של יששכר דב, אחיו אברהם ישעיהו עדיין הוגדר נעדר.
ב'אמס' תועד אביהם, הגאון רבי שלמה שפיגל, זועק בהספד מתוך הכאב: "איפה אבי?". הוא נפרד מבן אחד ובאותה נשימה התחנן שימצאו את השני.
באותו בוקר עלה בן דודם של האחים לשידור בתוכנית 'שתיים בצהריים' ב'קול חי'. השיחה הפכה לאחד הרגעים המטלטלים בסיקור הפרשה. המשפחה, הוא תיאר, אינה יכולה אפילו להתחיל לעכל את האבל: היא יושבת שבעה על יששכר דב, ובאותן שעות ממש עשרות מתנדבים ממשיכים לחפש את אברהם ישעיהו בים.
גם בזמן ההלוויה עצמה לא נעצרו החיפושים. יחידות זק"א המשיכו לעבוד בים וביבשה, וביום השישי למבצע התמקדו הכוחות באזורי סלעים שבהם העריכו כי ייתכן שהזרמים נשאו את הנעדר. עבר שבוע. אברהם ישעיהו עדיין לא נמצא.
עשרה ימים בים
ביום ראשון, ב' באייר, היום העשירי לחיפושים, התקבל דיווח חדש. מדריך שייט שהשתתף בהכשרת משיטים הבחין בגופה מול חופי הרצליה. מתנדבי זק"א הגיעו למקום. הגופה הועברה לזיהוי, ובני משפחת שפיגל קיבלו את ההודעה הקשה: זהו אברהם ישעיהו.
עשרה ימים לאחר שקפץ למים בניסיון להציל את אחיו, הוא נמצא במרחק גדול מהחוף שבו נעלם. חיים אוטמזגין, מפקד היחידות המיוחדות של זק"א, התראיין למחרת אצל מני גירא שוורץ ואבי גרינצייג ב'קול חי' וסיפר פרט חשוב על תחילת האסון: לדבריו, האחים לא יצאו למעשה קונדס ולא נכנסו מלכתחילה לעומק הים. הם נכנסו למים שהגיעו בערך עד גובה הברכיים — ובכל זאת נסחפו. הוא ביקש לנצל את האסון כדי להזהיר מפני כוחם של זרמים גם במקום שנראה רדוד ובטוח.
גם מציאת הגופה אחרי עשרה ימים הפתיעה את אנשי החיפוש. אוטמזגין הגדיר את האיתור כנס, לאחר ימים שבהם זרמי הים הרחיבו מאוד את שטח הסריקות. משפחת שפיגל נאלצה להתחיל אבל שני. שני אחים, בני 21 ו־17, שנכנסו יחד לים בחוף צאנז — ונקברו בהפרש של ימים.
ובאב זה חזר
מי שקיווה שאסונות ניסן יהיו האירועים הקשים האחרונים של בין הזמנים בתשפ"ו התבדה בחודש אב.
ביום ראשון, כ"ו באב, התקבל דיווח על ילד שנעלם בנהר הירדן סמוך ליסוד המעלה. כוחות חילוץ, צוללנים ומשטרה החלו בסריקות, ובסיומן נמשה מהמים אלחנן קרני ז"ל ממודיעין עילית.
אלחנן היה בן 12, תלמיד תלמוד תורה 'ברכת הנחל'. ב'אמס' דווח כי עבור המוסד החינוכי הייתה זו טרגדיה שנייה בתוך כחודש בלבד. החיפושים שהחלו בתקווה לאתר אותו בחיים הסתיימו כאשר הצוללנים משו את גופתו מן הנהר.
באותו יום ממש הוזנק מסוק של יחידה 669 לאירוע אחר בצפון. יהונתן קלימיאן ז"ל, בן 16 מקצרין ותלמיד הישיבה התיכונית בחיספין, השתתף בפעילות סנפלינג במערת קשת באזור אדמית. במהלך הפעילות הוא נפל, לפי ההערכות, מגובה של 30 עד 40 מטרים. בשל תנאי השטח המורכבים הוזעק למקום מסוק חילוץ, אך בסיום הפעולות נקבע מותו.
שני צעירים בתוך יום אחד. האחד במים, השני בנפילה מגובה.
והם היו חלק מרצף רחב יותר של אירועי חירום שפגעו במשפחות חרדיות ודתיות במהלך החופשה.
האזהרות עברו מהאולפן לשטח
ככל שהצטברו האסונות, גם השידורים ב'קול חי' השתנו. לצד הדיווחים עצמם עלו שוב ושוב אנשי הצלה כדי להזהיר משפחות ובחורי ישיבות מפני יציאה למסלולים ללא היערכות, רחצה בחופים ללא מציל וכניסה למקורות מים שאינם מוכרים.
כבר אחרי טביעתו של יהושע ראם והיעלמותו של אברהם ישעיהו שפיגל התראיין אלי פולק, המשנה למנכ"ל איחוד הצלה, אצל בצלאל קאהן ודוד חכם. המסר שלו היה חד: חלק מהאסונות אפשר למנוע. הוא ביקש מהורים לדעת לאן ילדיהם יוצאים וממטיילים לא להסתמך על התחושה ש"לי זה לא יקרה".
החיפושים אחרי בחור הישיבה משה לודמיר ז"ל בן ה-16 מבויאן, שנסחף בשיטפון בנחל מודיעין
אחרי אסון שפיגל נשמעה ב'קול חי' אזהרה דומה מחיים אוטמזגין. בחודש אב שוב חזרו אנשי החילוץ על אותן הנחיות, כאשר עוד משפחות מצאו את עצמן מקבלות את הבשורה הקשה ביותר דווקא בימים שנועדו למנוחה.
כך נחרתו ימי בין הזמנים של תשפ"ו בזיכרון הציבורי לא בגלל אירוע אחד, אלא בגלל הצטברות שקשה היה להתעלם ממנה. יהושע ראם בעין עקב, יששכר דב ואברהם ישעיהו שפיגל בחופי נתניה והרצליה, אלחנן קרני בירדן ויהונתן קלימיאן במערת קשת — שמות שונים, מקומות שונים ושני בין הזמנים שונים, שחוברו בשנה אחת לרצף כואב במיוחד.
ובמרכזו נשאר הסיפור של משפחת שפיגל: אב ואם שנאלצו בתוך עשרה ימים לעבור מבית החולים לחיפושים בים, מהחיפושים להלוויה, ומהשבעה על בן אחד — לבשורה שגם אחיו לא ישוב הביתה.
