מאחורי היעדרויות הילד -מבית הספר,
20 פסיעות להורים, מדרגה אחר מדרגה,
"להקשיב להיעדרות – ליצור נוכחות"
המדרגה הראשונה -מהו אי-ביקור סדיר?:
רגע מהחיים:
"אבא, היום אני לא רוצה ללכת לתלמוד תורה".
הילד אומר את המשפט בבוקר, כשהזמן דוחק.
התיק מוכן, ארוחת הבוקר הסתיימה, וההסעה עומדת לצאת.
אבא מנסה להבין: "מה קרה? אתה לא מרגיש טוב?".
והילד עונה: "לא… פשוט לא בא לי."
עוד באתר:
לפעמים, הילד יוצא לבסוף, לפעמים, הוא מאחר, ולפעמים, הוא נשאר בבית.
פעם אחת, לא מספרת את כל הסיפור.
אבל כאשר האיחורים וההיעדרויות חוזרים, כדאי לעצור ולהקשיב.
כל ילד עשוי להיעדר מהמסגרת מדי פעם:
בשל: מחלה, ביקור אצל רופא, אירוע משפחתי או סיבה מיוחדת, שיכולים להצדיק היעדרות.
מהו אי ביקור סדיר?:
ההגעה לתלמוד תורה / לבית הספר, אינה מתקיימת באופן עקבי וסדיר. ההיעדרויות, האיחורים או היציאות המוקדמות, חוזרים על עצמם, עד שהם מתחילים לפגוע, בשגרת חייו של הילד, בלמידה שלו ובקשר שלו עם המסגרת. אבל איחור חד פעמי, אינו מעיד על קושי.
ומה הם הסימנים?:
הסימנים אינם חייבים להיראות, כהיעדרות של יום שלם.
לפעמים התופעה מתחילה:
באיחורים קבועים,
ביציאה מוקדמת,
בהיעדרות ביום מסוים בשבוע,
או בקושי הולך וגובר להגיע מידי בוקר.
ההיעדרות אינה תמיד הבעיה עצמה:
היא יכולה להיות תוצאה של קושי אחר.
מאחורי ילד שאינו מגיע למסגרת יכולים להיות גורמים:
קושי לימודי, קושי חברתי, תחושת חוסר הצלחה, חשש ממפגש עם איש צוות, עומס רגשי, שינוי בבית, עייפות, קושי בפרידה בבוקר, או חוויה לא נעימה, שהילד לא יודע כיצד לבטא.
לכן השאלה החשובה:
אינה רק: "למה הוא לא הגיע?" אלא גם: "מה מקשה עליו להגיע?".
כאשר מסתכלים רק על ההתנהגות החיצונית, קל להתמקד בדרישה:
"אתה חייב ללכת."
הדרישה חשובה, אך אינה מספיקה.
לצד הגבולות שמציבים לו, הילד צריך לדעת, שיש מי שמוכן לעצור -ולהקשיב.
מה הילד צריך מההורה?:
הילד זקוק להורה שמבהיר לו, שהגעה לתלמוד תורה / לבית הספר, היא חלק מהשגרה והאחריות שלו, ובו בזמן, ההורה מגלה עניין בקושי של הילד.
אפשר לומר לילד: "אנחנו רוצים שתגיע למסגרת- זה חשוב. יחד עם זאת, חשוב לנו להבין מה קשה לך שם, כדי שנוכל לעזור."
במקום ויכוח בכל בוקר, כדאי לבחור זמן רגוע לשיחה.
לשאול, להקשיב לתשובות, ולבדוק עם הצוות מה קורה במהלך היום.
גם ההורה צריך להתבונן:
לפעמים, ההורה מתרגל לאיחורים ולהיעדרויות:
"היום הוא עייף, מחר כבר הוא ילך לבית הספר/לתלמוד תורה."
כך עלולה להיווצר בהדרגה שגרה חדשה, שבה ההיעדרות נעשית קלה יותר, והחזרה למסגרת -קשה יותר.
לכן חשוב לשים לב, כבר לסימנים הראשונים, ולא לחכות עד שהקושי יהפוך לדפוס קבוע.
נקודה למחשבה:
לפני שאנחנו שואלים: "למה הילד לא מגיע?" כדאי לשאול:
"מה ההיעדרות שלו מנסה לספר לנו?"
המסר להורים:
ככל שמזהים את השינוי מוקדם יותר, כך קל יותר לעצור את התהליך, לפני שהפערים מצטברים.
המטרה, לא לחפש אשמים, אלא להבין את הילד, לחזק את תחושת השייכות שלו ולבנות עבורו דרך ברורה לחזרה לשגרה, בשיתוף פעולה בין הבית והמסגרת החינוכית.
אי-ביקור סדיר אינו רק מספר של ימי היעדרות:
זהו מצב שראוי להתבוננות של ההורים והצוות, להבנת מקור הקושי של הילד.
במדרגה הבאה נעסוק- בסיבות לאי ביקור סדיר.
אפרים וייס
בעל ותק וניסיון של 36 שנות חינוך.
להרצאות ולייעוץ בנושאי חינוך, אפשר לפנות לדוא"ל:
[email protected]
