היכולת להחזיק בו זמנית שמחה, כאב, געגוע, פחד ותקווה היא חלק מהבגרות הרגשית שלנו. דווקא אחרי חג שמחת תורה, ובצל הזיכרונות הכואבים מאירועי 7 באוקטובר, חני רחמין מבקשת להזכיר שלא צריך לבחור בין שמחה לעצב – אפשר להרגיש את שניהם יחד.
לדבריה, "אנחנו צריכים להחזיק את הדואליות של גם וגם". היא הסבירה כי ילדים נוטים לחוות בכל רגע רגש אחד בעוצמה, בעוד שאדם בוגר מסוגל להכיל מנעד רחב של רגשות בו זמנית. "הדבר הבסיסי שאנחנו צריכים הוא כנות רגשית. מה אני מרגישה עכשיו? לדעת שמה שאני מרגישה זה מנעד רגשות".
את הדברים אמרה רחמין, קואוצ'רית, אשת חינוך ומטפלת רגשית, בשיחה עם רחל פסטג בתוכנית "'עניין משפחתי' ב'קול חי'. השיחה עסקה בעיקר במתח שבין מצוות השמחה לבין כאב אמיתי ואובדן.
עוד באתר:
רחמין הדגישה כי "לכל רגש יש מקום – לא לכל התנהגות יש מקום". לדבריה, הדחקת רגשות שליליים עלולה דווקא להוביל להתפרצות מאוחרת יותר. "רגש הוא מסר של הנפש שמדבר איתנו. זה בסדר, זה טבעי, זה אנושי מאוד".
כדוגמה ליכולת היהודית להחזיק את שני הקצוות, הזכירה את שבירת הכוס בחתונה – רגע שבו גם בשיא השמחה זוכרים את החורבן. בהמשך התייחסה גם לנוסעי טיסת פליי דובאי, שהגיעו לישראל לאחר אירוע האימה ופרצו בשירה ובשמחה. לדבריה, "הרגע ראיתם את המוות – איך הם שמחים? אבל זו אחת היכולות המדהימות של העם שלנו".
לקראת החזרה לשגרה הציעה רחמין להתחיל דווקא במחשבה ובהכרת הטוב. "להיות בשמחה זה אותיות של מחשבה", אמרה. לדבריה, כאשר אדם בוחר להתמקד במה שיש ולהודות גם בתוך חוסר הוודאות, נוצרת תחושת רוגע ואמונה.
"אני יכולה כבר עכשיו להיות בשמחה", סיכמה, "כי החיים שלי מתנהלים בידיים של בורא עולם, והכל קורה בקצב הנכון".
האזינו לשיחה המלאה מתוך 'עניין משפחתי' ב'קול חי':
