"מי שלוקח תרופות הוא לא חלש או שבור", הדגישה הפסיכולוגית שרה בביוביץ' בשיחה על ההתמודדות עם טראומה, דיכאון והסטיגמה סביב טיפול תרופתי. לדבריה, החשש מפני תוויות עלול לפגוע בדימוי העצמי ולהקשות על אנשים לפנות לעזרה שהם זקוקים לה.
בביוביץ' הבחינה בין חשיפה לאירוע טראומטי לבין התפתחות פוסט-טראומה. לדבריה, רבים מוצאים כוחות להחלים בעזרת המשפחה והסביבה, ויש שחווים גם צמיחה פוסט-טראומטית: מציאת משמעות, שינוי בחיים או הקמת יוזמות להנצחת יקיריהם.
בשיחה עם רחל פסטג בתוכנית 'עניין משפחתי' ב'קול חי', הסבירה כי טיפול תרופתי עשוי לסייע כאשר המצוקה פוגעת בתפקוד או מקשה להתחיל טיפול נפשי. היא הדגישה שההחלטה צריכה להתקבל בהתייעצות עם פסיכיאטר, ולא באופן עצמאי.
עוד באתר:
לדבריה, דיכאון ופוסט-טראומה עלולים כשלעצמם להשפיע על האופן שבו אדם רואה את עצמו. כשהסטיגמה סביב תרופות מצטרפת לכך, נוצרת סיבה נוספת לשיפוט עצמי. היא השוותה זאת לטיפול במחלה גופנית, שאינו נתפס בדרך כלל כעדות לחולשה.
בביוביץ' ציינה כי במקרים מסוימים טיפול בשיחות יכול להספיק. היא קראה לבדוק את הכשרת המטפל ואת רישיונו המקצועי: "לא להתבייש לשאול בטלפון מה ההכשרה שלך". לדבריה, היא פגשה אנשים שנפגעו מטיפולים שניתנו בידי מי שלא הוכשרו כראוי.
לקראת סיום התייחסה לדכדוך המתעורר סביב יום השנה לטבח. הצעד הראשון שהציעה הוא לתת מקום לרגש ולהימנע משיפוט עצמי: לזהות אם מדובר בעצב, בפחד או בתחושה אחרת, ולחשוב מה עשוי להקל. בין האפשרויות שהוזכרו היו שיחה עם אדם קרוב, מפגש עם משפחה או חברה ופעילות גופנית. ההצעות ניתנו להקלה על דכדוך, ולא כתחליף לטיפול בדיכאון קשה או בפוסט-טראומה.
האזינו לשיחה המלאה מתוך 'עניין משפחתי' ב'קול חי':
