מאחורי היעדרויות הילד מבית הספר
20 פסיעות להורים, מדרגה אחר מדרגה
"להקשיב להיעדרות – ליצור נוכחות"
המדרגה הראשונה -מהו אי-ביקור סדיר?
המדרגה השנייה – הסיבות לאי-ביקור סדיר:
עוד באתר:
למה הילד אינו מגיע לבית הספר?
מאחורי כל היעדרות עשויה להיות סיבה אחרת. לכן, לפני שממהרים להעיר, להעניש או לדרוש מהילד פשוט להגיע, חשוב לעצור ולשאול: מה גורם לו להיעדר מבית הספר, ומה הוא מנסה לומר לנו באמצעות ההיעדרות?
הקושי הלימודי:
לפעמים הילד מתקשה לעמוד בדרישות הלימודיות. הוא אינו מבין את החומר, מתקשה בקריאה, בכתיבה או בחשבון, ומרגיש שהפער בינו לבין חבריו הולך וגדל. כאשר כל יום לימודים מפגיש אותו מחדש עם הקושי, ותחושת הכישלון הולכת ומתחזקת, ההיעדרות עלולה להפוך בעיניו לדרך להימנע מהתמודדות עם הקושי.
הקושי החברתי:
יש ילד שלא רוצה להגיע מפני שאינו מוצא את מקומו בכיתה. הוא מרגיש בודד, מתקשה להשתלב או חווה דחייה חברתית. לעיתים הוא רק מבקש להישאר בבית, וההורה לא מבין מדוע.
הקושי הרגשי:
יש מצבים שבהם הילד מתעורר בבוקר עם חשש או מתח לקראת יום הלימודים. לפעמים הוא מתקשה להסביר במילים את מה שהוא מרגיש. במקום לומר: "קשה לי", הוא אומר: "אני לא רוצה ללכת לבית הספר". חשוב להקשיב גם למשפט הקצר הזה, ולא לפרש אותו מיד כעצלנות או חוסר רצון.
הקושי המשפחתי:
גם המציאות בבית משפיעה על הגעת הילד למסגרת. שינויים במשפחה, עומס, סדר יום לא יציב או קושי בהתארגנות בבוקר עלולים לגרום לאיחורים ואף להיעדרות. לכן חשוב לבחון גם את סביבתו המשפחתית, לשתף פעולה עם ההורים ולמצוא פתרונות שיסייעו לילד להגיע לתלמוד תורה באופן סדיר.
קושי בריאותי או תפקודי:
לעיתים קושי גופני, עייפות, כאבים או מגבלה אחרת משפיעים על היכולת להגיע למסגרת באופן סדיר. גם כשהסיבה לא נראית לעין, חשוב להקשיב לילד ולא להתעלם מדבריו. בירור מסודר יסייע להבין אם מדובר בקושי זמני או בתופעה המחייבת התייחסות נוספת.
מה לא לעשות?
אין להפוך את ההיעדרות למאבק כוח. איומים, כעס והשוואות עלולים להעמיק את הקושי. מנגד, אין להתעלם מההיעדרות. חשוב להציב גבול ברור, להבהיר את חשיבות ההגעה לתלמוד תורה, ובמקביל לברר מה מקשה על הילד. כשהוא מרגיש שמקשיבים לו וגם מצפים ממנו, קל לו יותר לשתף פעולה.
רגע מהחיים:
"אבא, היום אני לא רוצה ללכת לבית הספר".
אבא כבר עומד ליד הדלת. התיק מוכן, ההסעה בדרך, והתגובה הטבעית כמעט מתפרצת: "אין דבר כזה – אתה הולך!"
אבל אפשר לעצור לרגע ולשאול: "מה קשה לך היום?"
השאלה אינה ויתור על עצם ההגעה לבית הספר, אלא ניסיון להבין מה עומד מאחורי הסירוב, כדי למצוא את הדרך הנכונה לעזור לילד.
כשההורה מחפש את הסיבה ולא רק את ההתנהגות:
נפתחת אפשרות לעזור. לפעמים הפתרון יהיה לימודי, לפעמים חברתי או רגשי, ולפעמים יידרש שינוי פשוט בסדר היום. אפשר להתחיל בשיחה רגועה, להקשיב לילד ולברר מה מקשה עליו ומה עשוי לעזור לו להגיע לתלמוד תורה באופן סדיר.
לסיכום:
אי ביקור סדיר אינו מתחיל תמיד בהחלטה שלא להגיע. לעיתים הוא מתפתח מתוך קושי קטן שחוזר על עצמו, שהולך ומצטבר, עד שההיעדרות נעשית פתרון עבור הילד.
תפקיד ההורה והצוות החינוכי הוא: לזהות את הסיבה, להקשיב לילד, לשתף פעולה ולבנות עבורו דרך חזרה למסגרת.
במדרגה הבאה נעסוק בסימנים המוקדמים לאי־ביקור סדיר.
קראו גם את המאמר הקודם בסדרה:
"לא רוצה ללכת": מה ההיעדרות של הילד מספרת?
אפרים וייס
בעל ותק וניסיון של 36 שנות חינוך.
להרצאות ולייעוץ בנושאי חינוך, אפשר לפנות לדוא"ל:
[email protected]
