רק ביבי או רק לא ביבי? המבחן האמיתי של הזוגיות

״רק ביבי!״
״מה פתאום, רק לא ביבי!״
תארו לעצמכם את הסיטואציה הבאה, בעל ואישה יושבים בסלון, הוא משוכנע שרק נתניהו יכול להנהיג את המדינה, היא בטוחה שהגיע הזמן להחליף אותו, הוא מנסה להסביר, היא מנסה לשכנע, הטונים עולים, וכל אחד מרגיש שהשני פשוט לא מבין משהו כל כך בסיסי,

אבל רגע, ממתי זוגיות טובה מחייבת שני אנשים לחשוב אותו הדבר?
ואולי השאלה האמיתית בכלל אינה במי הם בוחרים, אלא מה קורה ביניהם ברגע שהם מגלים שהם לא בוחרים באותו הדבר,

כי מאחורי הוויכוח הפוליטי הקטן הזה מסתתרת שאלה גדולה הרבה יותר, האם אני מסוגל להיות בקשר קרוב עם אדם שחושב אחרת ממני, האם אני יכול להיות קרוב אליו גם כשהוא לא מסכים איתי, והאם אני באמת נותן לבן או בת הזוג שלי את החופש להיות מי שהוא?

שלושת סוגי הקשרים בזוגיות
כדי להבין את זה, כדאי להכיר שלושה סוגים של קשרים זוגיים:

הקשר הראשון: סימביוזה, כשהקשר הופך למחנק
יש זוגות שחיים כאילו הם אדם אחד, הם צריכים לחשוב אותו הדבר, להרגיש אותו הדבר, לרצות את אותם הדברים, ואם אחד מהם חושב אחרת, משהו בתוך הקשר מתחיל להתערער,

אפשר לדמות את הקשר הזה לצורת הספרה 8 , שני עיגולים המחוברים זה לזה באופן שבו הגבולות האישיים מיטשטשים,

לכאורה, איזו אחדות נפלאה, איזו קרבה, איזה חיבור,
אבל מתחת לפני השטח מתרחש לא פעם משהו אחר לגמרי,
אחד מבני הזוג לומד לשלוט, השני לומד לרצות, אחד קובע מה נכון, והשני מוותר על עצמו כדי לשמור על השקט,
וכך, בלי לשים לב, מה שנראה מבחוץ כמו קשר מדהים עלול להפוך למערכת יחסים שבה אין מקום לשני אנשים נפרדים,

כי אם אני חייב להסכים איתך כדי שתעריכי אותי, ואם את חייבת לוותר על עצמך כדי שלא אכעס, אנחנו כבר לא באמת בוחרים זה בזו, אנחנו עסוקים בלשרוד את הקשר,

והמחיר כבד: מחנק, תסכול, כעסים סמויים, ובעיקר תחושה שאסור לי להיות אני,

הקשר השני: נפרדות, כשבורחים מהמחנק ומאבדים את הקרבה

ואז, לא פעם, מגיעה התגובה ההפוכה,
אחרי שנים של ויתורים, ריצוי או מאבקי שליטה, אחד מבני הזוג מחליט שנמאס לו.
אני לא חייב לך כלום, תחשבי מה שאת רוצה, אני אחשוב מה שאני רוצה, אל תיכנסי לי לחיים ואני לא אכנס לשלך,

לכאורה, סוף סוף יש חופש,
אבל האם זה באמת חופש, או שפשוט הפסקנו להיפגש?

אפשר לדמות את הקשר הזה לשני קווים מקבילים, כל אחד מתקדם במסלול שלו, בלי מפגש אמיתי,
הוא חי את חייו, היא חיה את חייה, אין כמעט מריבות, אבל גם אין הרבה קרבה,
וכאן מסתתרת אחת המלכודות הגדולות בזוגיות, לפעמים אנחנו כל כך מפחדים לאבד את עצמנו בתוך הקשר, עד שאנחנו בוחרים לאבד את הקשר עצמו,
אנחנו קוראים לזה עצמאות, אבל לא פעם זו פשוט בדידות בשניים,

הקשר השלישי: מובחנות, להיות קרובים בלי לאבד את עצמנו
ויש אפשרות שלישית, עמוקה ובוגרת הרבה יותר,
לא להיבלע זה בתוך זו, וגם לא לברוח זה מזו,
אלא ללמוד לחיות יחד, כשכל אחד מבני הזוג נשאר אדם שלם, עם מחשבות משלו, רגשות משלו, רצונות משלו ובחירות משלו,
זוהי מובחנות,
במקום שבו קיימת מובחנות, אני יכול להביא את עצמי לקשר בלי לדרוש ממך לוותר על עצמך,
אני יכול לומר לך מה אני חושב, גם כשאני יודע שאת לא מסכימה איתי, אני יכול להקשיב לעמדה שלך בלי להרגיש שהיא מאיימת על מי שאני,
אני לא צריך לשלוט בך כדי להרגיש בטוח, ואת לא צריכה לרצות אותי כדי להרגיש בטוחה,

וזה לא אומר שלא יהיו בינינו חילוקי דעות, בהחלט יהיו, לפעמים אפילו בנושאים כואבים ורגישים מאוד,
אבל השונות בינינו כבר לא חייבת להפוך למלחמה,
כי בזוגיות מובחנת, המטרה אינה למחוק את ההבדלים, אלא ללמוד לחיות איתם מבלי לאבד את הקרבה.

המבחן האמיתי של הזוגיות מתחיל דווקא כשאנחנו לא מסכימים
קל מאוד להרגיש מחוברים כששנינו רוצים אותו הדבר,
כששנינו אוהבים את אותו המקום, מסכימים על אותה החלטה, רואים את המציאות באותה צורה.

אבל מה קורה כשלא?
מה קורה כשאני רוצה משהו אחד ואת רוצה משהו אחר, כשאני בטוח בצדקתי ואת בטוחה בצדקתך?
האם אני מיד מנסה לשכנע אותך, לתקן אותך, להוכיח לך שאת טועה?
האם אני נעלב, מתרחק, מעניש בשתיקה?
או שאני מסוגל להישאר נוכח, להביא את עצמי, להקשיב לך, ולתת מקום גם לבחירה שלך?

חשוב להבין, מובחנות אינה אדישות, היא גם לא הסכמה אוטומטית לכל דבר, מותר לי לכאוב, מותר לי להתאכזב, מותר לי להתווכח ואפילו להציב גבולות,
אבל אני מפסיק להתייחס לשונות שלך כאיום על עצם הקשר שלנו,

אז מה באמת חשוב, רק ביבי או רק לא ביבי?
בסופו של דבר, השאלה היא לא רק מה יקרה בקלפי, אלא מה יקרה בבית,
האם נצליח לבנות זוגיות שבה לא צריך לבחור בין קשר לבין חופש, בין קרבה לבין נאמנות לעצמנו?

כי קשר בוגר אינו דורש ממני להיעלם כדי שיהיה לך מקום, והיא גם אינה דורשת ממך להיעלם כדי שיהיה לי מקום,
היא מאפשרת לשנינו להיות נוכחים, שונים, קרובים ובוחרים,
ואולי דווקא כאן מסתתרת אחת המתנות הגדולות ביותר שאנחנו יכולים להעניק לבני הזוג שלנו,

החופש לא להסכים איתנו, בלי לפחד לאבד אותנו,
אז בפעם הבאה שאתם מתווכחים בבית, על פוליטיקה, כסף, חינוך הילדים או כל נושא אחר, לפני שאתם ממהרים לשכנע את הצד השני, תשאלו את עצמכם שאלה אחת,
האם אני באמת רוצה קשר עם האדם שמולי, או שאני רוצה קשר רק עם הגרסה שלו שמסכימה איתי?