האם אנחנו יודעים להעריך באמת את כל מה שההורים שלנו עשו למעננו? את הלילות ללא שינה, הדמעות שנשפכו בסתר, התפילות שלא פסקו והוויתורים הקטנים והגדולים שליוו אותנו מילדות ועד בגרות? מנחת ההורים והזוגיות דקלה יוספסברג מציעה להתבונן בדמותה של רחל אמנו ולגלות דרכה משמעות נוספת במצוות כיבוד אב ואם.
לדבריה, רחל אמנו מסמלת בראש ובראשונה את המסירות האימהית. כבר בתקופת ההיריון האם מעניקה מגופה לעובר, ובהמשך מוותרת על שעות שינה, על נוחות אישית ולעיתים גם על רצונותיה, כדי להעניק לילדיה את הטוב ביותר. "כמה אימא שלי ויתרה, כמה אימא שלי התמסרה, כמה אימא שלי שמה אותי לפניה בכל כך הרבה דברים", אמרה.
יוספסברג הדגישה גם את מידת השתיקה של רחל, המשקפת בעיניה את יכולתם של הורים להבליג על התנהגויות פוגעות מצד ילדיהם. היא סיפרה כיצד אמה נהגה להגיב למצבים מורכבים בשתיקה, להתיישב עם ספר תהילים ולפנות בתפילה לקב"ה, במקום להיכנס לעימות.
עוד באתר:
הדמעות שלא נגמרות גם אחרי החתונה
בשיחה עם מיכל ירושלמי בתוכנית 'אשת חיל' ב'קול חי', שיתפה יוספסברג בהתרגשות כי בעוד כשבוע וחצי תעמוד בתה מתחת לחופה. לדבריה, התקופה הזאת הזכירה לה את הדמעות ששפכה עליה אמה לאורך השנים, עד לנישואיה שלה.
"עד שהתארסת בכיתי עלייך, ועכשיו כשאת מתארסת אני גם בוכה", סיפרה שאמרה לבתה. "איך אני נפרדת ממך? איך התינוקת שלי תעמוד מתחת לחופה?".
לדבריה, דמעות ההורים מלוות את הילדים גם ברגעי קושי וגם בשמחות. הורה עשוי להמשיך לדאוג ולהתפלל על ילדו גם כשהוא בן 40, 50 ואפילו 70, מבלי לוותר על הקשר ועל התקווה לראות אותו מצליח.
"אבא שלך מחכה לך"
יוספסברג סיפרה על אישה שפנתה אליה בעקבות משבר משפחתי קשה. לאחר ששמעה את סיפורה ואת המעשים הפוגעים שהתרחשו במשפחה, הציעה לה לנסות להתבונן גם בנקודת מבטו של אביה.
"אבא שלך מחכה לך", אמרה לה, והסבירה כי לעיתים, למרות משקעים ומחלוקות, ההורה עדיין מייחל לקשר מחודש עם ילדו.
לדבריה, בדומה לרחל אמנו המכונה "אם הדרך", הממתינה לבניה היוצאים לגלות, גם הורים רבים ממשיכים להמתין לילדיהם ולרצות בקרבתם.
עם זאת, הדברים הוצגו כהתבוננות אישית על הקשר שבין הורים לילדים, ולא כקביעה שכל מערכת יחסים משפחתית ניתנת לתיקון ללא התחשבות בפגיעות שהתרחשו.
איך מתחזקים במצוות כיבוד הורים?
לקראת סיום ביקשה ירושלמי מיוספסברג להעניק למאזינות עצה מעשית שתסייע להן להעריך יותר את הוריהן.
יוספסברג השיבה כי הצעד הראשון הוא לנסות להיכנס לנעליהם של ההורים, להתבונן בחייהם מנקודת מבטם ולהיזכר במאמץ שהשקיעו במשך השנים.
היא סיפרה על אימהות המגיעות לסדנאות ההדרכה שלה לאחר שנים של התמודדות עם קשיים בגידול ילדיהן, ועל המסירות הנדרשת מהן גם כשהן מותשות ומתוסכלות.
לדבריה, כאשר אדם מבין כמה הוריו התאמצו למענו, קל לו יותר לפתח הכרת הטוב, לכבד אותם ולהקשיב לדבריהם.
"מי עוד בעולם ויתר, שתק, בכה עלייך, התפלל עלייך ומחכה לך?", שאלה.
יוספסברג סיכמה כי לעיתים דווקא היכולת לחזור לעמדה של בן או בת, ולא של מי שסבורים שהם יודעים הכול, מאפשרת לקבל מההורים אהבה, עצה וברכה.
המסר המרכזי שלה היה שלצד העצמאות הנרכשת עם השנים, כדאי לעצור מדי פעם, להיזכר במסירותם של ההורים ולהעניק להם את הכבוד וההערכה שהם ראויים להם.
האזינו לפינה המלאה מתוך 'אשת חיל' ב'קול חי':
