פרשת העקידה מתחילה בציווי של הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו וממשיכה בשיח בין יצחק לאביו, מעשה העקידה עצמו ומקבלת תפנית חדשה בהכנסת האיל ובהקרבתו במקום יצחק אבינו.
מה העניין שאברהם אבינו יקריב את האיל לאחר עקידת יצחק?
העבודה הרוחנית שלנו דורשת התאמצות בגוף ובנפש, ולכן יש צורך לאחר לימוד או קיום מצווה לקחת פסק זמן ולנוח.
עוד באתר:
לחלק מאתנו זאת הרגשה לא נעימה, שהרי אם התורה היא חיינו אז למה כשנפתחת הגמרא תנומה אוחזת בעינינו?
מבאר רבי אליהו דסלר בשם אביו כי ההרגשה הזאת מוצדקת ועל כך מדבר הפסוק "הן אמת חפצת, בטוחות. ובסתום, חכמה תודיעני" – כאשר אדם חפץ בקיום תורה ומצוות מעצמו אזי הוא בטוח ומחובר לבורא עולם, אבל כאשר הוא 'סתום' וצריך לפתוח ולהילחם מחדש, אזי הוא צריך להוסיף חכמה.
אז מה הפתרון איך נאהב את המצוות וכיצד נגרום שהמצווה תדחוף אותך קדימה?
אחרי הפעולות נמשכים הלבבות; אם האדם יראה שמצווה נותנת לו כוח חיים וחיות, והוא ימשיך למצווה הבאה, אזי אט אט התורה תהיה לו לסם חיים ולשוקת החיים.
'ילכו מחיל אל חיל', כאשר אדם לא נח אחרי מצווה אחת אלא גורם למצווה שתגרור עוד מצווה, אזי הנפש משתוקקת לתורת חיים כי הנפש מעכלת אט אט כי המצווה גורמת לחיות ולדחיפה הלאה.
ועוד משהו: לשביעה הגשמית יש תענוג של שביעה אבל גם גבול, שהרי האדם לא יכול לאכול יותר מגודל בטנו. אבל לעונג שזוהי הנאה של כסף אין גבול להרגשת העונג, אלא שאךיה וקוץ בה, שכן "יש לו מנה רוצה מאתיים" כך שכל הזמן אין האדם בא על סיפוקו.
ברוחניות לעומת זאת יש את שתי המעלות של השביעה והעונג, מצד אחד האדם בא על סיפוקו, אך יחד עם זאת רוצה עוד ועוד מצוות, שהרי מצווה גוררת מצווה, ולכן בתפילת שבת אנו מדגישים "ומקדשי שביעי כולם ישבעו ויתענגו".
אברהם אבינו עלה לדרגה רוחנית מאוד גבוהה לאחר מעשה העקידה, ולכן רצה לקיים עוד מצווה של 'מחיל אל חיל'.
בחיים שלנו אנו עומדים בפני עשייה ואתגרים, המצליחים שבינינו יודעים לעבור לשלב הבא ולהצליח שוב ושוב ולא להסתפק בהצלחת העבר, אלא שהיא היא תדחוף להצלחה נוספת
