דברים מרגשים וחדורי אמונה נשמעו במהלך השבת האחרונה בקהילת 'אמרי חיים' באלעד, כאשר הרה"צ רבי יעקב מרדכי הגר, אב"ד קהילות ויז'ניץ בעיר ובנו של מרן האדמו"ר מויז'ניץ, שיתף את צעירי האברכים בפרטים על מצבו הרפואי של אביו ועל האמונה והביטחון המלווים אותו גם בשעות ייסוריו הקשים.
במשא המרכזי שנשא בעת רעווא דרעווין, סיפר הרה"צ כי לקראת השבת נכנס אל אביו לקבל את ברכתו. הרבי ביקש ממנו למסור בשמו דברי חיזוק לאברכים, ופתח בפסוק מפרשת השבוע: "ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים", ופירש רש"י: "כולן שווין לטובה". והעיר על זה רבינו, לכאורה הלא סבלה שרה אמנו ע"ה תלאות וייסורים מרובים כל ימי חייה, ואיך שייך לומר על כל השנים ש"כולן שווין לטובה"? אלא יש לומר שבזכות שביטלה דעתה לרצון ה' והחדירה בכל גופה ונפשה שיש בורא עולם וכל מה דעביד רחמנא – לטב עביד, על ידי הסתכלות זו גופא נעשו כולן שווין לטובה ממש!
בהמשך הדברים, האריך הרה"צ להסביר ולבאר את משנתו הטהורה של מרן רבינו ביסוד אמונה וביטחון, והביא ביאורים מהספרים הקדושים כי זו הייתה דרכם הסלולה של אבותינו אברהם יצחק ויעקב, לחיות בתמימות וב'ביטול היש' ולהרגיש בכל עת שהכל מושגח בהשגחה פרטית מאתו יתברך שמו.
עוד באתר:
לקראת סיום דבריו סיפר הרה"צ כיצד באים האמונה והביטחון של אביו לידי ביטוי בימי חוליו, גם בשעות של ייסורים קשים.
בימים האחרונים, סיפר, באה הרבנית ארנסטר, אחות האדמו"ר ואשת ראש ישיבת ויזניץ הגר״מ ארנסטר, לבקר את אחיה. כשראתה את חולשתו ואת אותות הטיפולים שניכרו בפניו ובזקנו, פרצה בבכי. הרבי הרגיע אותה בשלווה ואמר לה שכך רצון ה׳ שייראה, ומשכך אין למראה החיצוני חשיבות.
הרה"צ סיפר בשם אחד ממשב"קי האדמו"ר, כי באחד הטיפולים שעבר לאחרונה, כאשר הוא חווה כאבים נוראיים של ממש, נשמע הרבי מפזם לעצמו בשלווה ובדבקות: "אברכה את ה' בכל עת, תמיד תהלתו בפי", כאשר הוא מנותק מכל ההווי הרפואי השורר בחדר.
כל תנועה ותזוזה בגופו כרוכה כיום בייסורים קשים, תיאר בן האדמו"ר, וכאשר הוא נכנס לבית המדרש להקביל פני העדה בחיוך נסוך על פניו, אין הציבור רואה מה עבר בחדרו הפנימי ואיזה כוחות גוף ונפש כבירים נדרשו ממנו כדי לקום, לחצות את המפתן, ולצאת אל הציבור.
רוממות האמונה הזו התגלתה במלוא יפעתה כאשר נכנס אל מעון הקודש יהודי חשוב בעל מעלה, שאינו נמנה על חסידי ויזניץ, והגיש לרבי קמיע עתיק שקיבל מגדולי המקובלים, המסוגל לרפואה אף במצבים קשים ביותר. מרן האדמו"ר סירב בכל תוקף לקבל את הקמיע, והסביר בבהירות כי אמונתו נתונה אך ורק לישועת ה' מהרה, ואינו רוצה להסתמך על שום חפץ או דבר זולתה, כדי שלא יאמרו ברחוב כי הקמיע הוא זה שהביא את הישועה. הרה"צ עמד על כך שכל מהות חייו ועבודתו של אביו האדמו"ר היא לטעת ולהשריש בכל בית ישראל אמונת אלוקי עולם.
בקול דומע אמר הרה״צ לאברכים כי זה כשנתיים סובל הרבי ייסורים קשים, ובפרט בתקופה האחרונה. הוא אמר כי רבות מן השמועות המתרוצצות ברחוב שגויות וחסרות בסיס, והדגיש כי הרבי זקוק לרחמי שמיים מרובים, ובעז"ה תפילות ישראל עושות רושם, וביכולתם להביא ארוכה ומרפא למרן האדמו"ר. את דבריו חתם בקריאה להתחנן לפני אבינו שבשמיים, שיחוס ויחמול, ויחדש כנשר נעוריו של מרן האדמו"ר המרעיף עלינו אמונה וביטחון, וישלח לו רפואה שלמה ומהירה בתוך שאר חולי ישראל.
