אנחנו משקיעים בילדים, מתאמצים בזוגיות, חוזרים שוב ושוב על אותן בקשות ומנסים לגרום לדברים להשתנות. אבל האם אנחנו יודעים גם מתי להפסיק? בפינת 'אמא מאיר' בתוכנית 'התעוררות' ב'קול חי', בהגשת ידידיה מאיר, הציעה אמו, מנחת ההורים והזוגיות זיווה מאיר, מבט אחר על ההשתדלות שלנו בבית, בהשראת פרשת חיי שרה.
רבקה רצה ופועלת, אבל הברכה מגיעה מלמעלה
זיווה מאיר פתחה בתיאור המפגש בין אליעזר לרבקה. אליעזר מבקש מעט מים, ורבקה אינה מסתפקת במילוי בקשתו. היא ממהרת להשקות אותו, מציעה לשאוב גם לגמליו ורצה שוב ושוב אל הבאר עד שהם מסיימים לשתות.
עוד באתר:
אלא שבהמשך הפרשה מתרחש דבר שונה לחלוטין. כאשר יצחק מביא את רבקה לאוהל שרה אמו, חוזרים שלושת הסימנים שהיו בימי שרה: הנר הדולק מערב שבת לערב שבת, הברכה המצויה בעיסה והענן הקשור על האוהל.
לדבריה, ההבדל בין שני התיאורים מלמד יסוד עמוק: בתחילה מתוארת ההשתדלות האנושית של רבקה, ואילו בהמשך מתגלה הברכה שאינה תלויה במעשיה בלבד.
אפשר להכין עיסה, אך אי אפשר לייצר בכוחות עצמנו את הברכה שבה. אפשר להדליק נר, אך לא לגרום לו לדלוק בדרך נס במשך שבוע שלם.
"אמרתי לך כבר כמה פעמים!"
מכאן עברה מאיר לחיי המשפחה. לדבריה, פעמים רבות אנחנו ממשיכים לפעול גם לאחר שכבר עשינו את המוטל עלינו.
בהורות ובזוגיות הדבר מתבטא בחזרה בלתי פוסקת על בקשות, בתזכורות, בהערות ובניסיון לשלוט בתוצאה.
"אנחנו לא נעצרים רגע, ונושמים רגע, ואומרים: עשיתי את שלי, השתדלתי", הסבירה.
לדבריה, ההשתדלות היא חובה, אבל אין פירוש הדבר שעלינו להמשיך ולנסות לכפות את התוצאה. לעיתים דווקא הניסיון להוסיף עוד ועוד מונע מאיתנו להבחין במה שכבר מתרחש.
לדבר, להניח ולתת לדברים לקרות
מאיר הזכירה רעיון מתורתה של ימימה אביטל ע"ה: לומר את הדברים, ולאחר מכן להניח להם.
במקום לחזור על אותה בקשה שוב ושוב, אפשר לומר את הנדרש, לעשות את חלקנו ולפנות מקום לתהליך להתרחש.
העיקרון הזה, הסבירה, נכון ביחסים שבין הורים לילדיהם, בין בני זוג ואפילו בענייני פרנסה.
לשים לב גם למה שכבר הסתדר
מאיר הוסיפה שלעיתים אנחנו מתמקדים כל כך בבעיות, עד שאיננו מבחינים כאשר הן נפתרות.
כשמשהו מכאיב לנו, אנחנו מודעים אליו בכל רגע. אבל ברגע שהכאב חולף, אנחנו פשוט ממשיכים הלאה, בלי לעצור ולהכיר בשינוי.
כך גם בבית: ילד שהתקשה והתקדם, מתח בזוגיות שנרגע או עניין שהסתדר לאחר תקופה ארוכה של דאגה. "פתאום נהייתה ברכה בעיסה", תיארה מאיר את הרגע שבו מבחינים בשינוי.
בסיום הדגישה כי אין מדובר בוויתור על אחריות, אלא בהכרה בגבולות ההשתדלות האנושית וביכולת לתת מקום לסייעתא דשמיא. "אנחנו עשינו את שלנו, ועכשיו הוא מטפל", סיכמה.
ידידיה מאיר חתם את הפינה בדברי חז"ל על ההספד שנשא אברהם אבינו לשרה, ובקשר שבין דמותה לבין מזמור 'אשת חיל', ולאחר מכן השמיע את המזמור בביצועו של יוסף קרדונר.
האזינו לפינה המלאה:
