המחיר הכלכלי־חברתי של הסכסוך זוכה לתשומת לב פחותה בהרבה מן המחיר בנפש והמחיר המדיני.במידה וסוגיית המחיר הכלכלי-חברתי עולה, ממהרים קברניטי המשק להדגיש כי מדובר בעלויות קטנות יחסית שיש להן השפעה שלילית קצרת־טווח בלבד על המשק. עמדה זו תורמת להשתרשות התחושה שהסכסוך ניתן ל"ניהול" ואינו מחייב חתירה להסדר מדיני. השר נפתלי בנט נתן לכך ביטוי יהיר אך מייצג כאשר טען כי הבעיה הפלסטינית משולה לרסיס לא נוח שאין חובה לעקרו שכן ניתן לחיות עמו. מרכז אדוה סבור כי גישה זו היא בבחינת אשליה עצמית וכי החברה והמשק בישראל משלמים מחיר כבד על התמשכות הסכסוך. להלן כמה נקודות מרכזיות: חוקרי מכון אדווה טוענים כי בהיעדר הסדר מדיני, כלכלת ישראל חשופה לפגיעה ולחוסר יציבות. נפגעים הצמיחה, ההשקעות, המסחר, התיירות, ימי העבודה. נפגעת גם תדמיתה של ישראל כמשק יציב, אמין ובטוח להשקעה. התמ"ג לנפש אמנם גדל בעשור האחרון בשיעורים דומים לאלה של גרמניה וארצות הברית, אלא שאין בכך נחמה, שכן התמ"ג לנפש בארצות אלה גבוה משמעותית מזה של ישראל. על מנת שנוכל להשתוות ברמת החיים לארצות המערב, עלינו לצמוח במשך תקופה ממושכת בשיעור גבוה משלהן. העימותים התכופים עם הפלסטינים מקשים על כך מאוד. איום החרם
אם בעבר נטו ראשי המדינה להמעיט בסכנות הטמונות בתנועות החרם הבינלאומית, כיום המצב שונה. בינואר 2014 הזהיר שר האוצר דאז, יאיר לפיד כי: "אם המשא ומתן עם הפלשתינים יתקע או יתפוצץ ונכנס למציאות של חרם אירופאי, אפילו חלקי מאוד, הכלכלה הישראלית תיסוג אחורה, כל אזרח ישראלי יפגע ישירות בכיסו, יוקר המחיה יעלה, תקציבי החינוך, הבריאות הרווחה והביטחון יקוצצו ושווקים בינלאומיים רבים יסגרו בפנינו". ראש הממשלה בנימין נתניהו הכיר לבסוף באיום של החרם כאשר הטיל במאי 2015 על השר גלעד ארדן לטיפול בסוגיה. מימון ממשלתי של תקציבים מוניציפאליים
על פי הדו''ח דוגמא מובהקת להתנהלות הממשלתית השונה משני צדי חומת ההפרדה היא גובה ההשתתפות הממשלתית בתקציבי הרשויות המקומיות.
עוד באתר:
בין 1991 ל-2012, ההשתתפות הממשלתית המיועדת (לחינוך ולרווחה, בעיקר) הגבוהה ביותר, בחישוב לנפש, נרשמה בהתנחלויות: בשנת 2012 היא עמדה שם על 2,695 ש''ח לתושב, בממוצע, בהשוואה ל-2,277 ש''ח ביישובים הערביים, 1,892 ש''ח בעיירות הפיתוח ו-1,684 ש''ח ביישובי "פורום ה-15". ואילו מענק האיזון הממשלתי, בחשבון לנפש, עמד באותה שנה בהתנחלויות על 1,015 ש''ח, בהשוואה ל-885 ש''ח ביישובים הערביים שבתוך הקו הירוק ול-671 ₪ בעיירות הפיתוח.
