"לכבוד נשיא מדינת ישראל, מר רובי ריבלין. שלום רב, שמי עמיר בניון, ואנחנו קצת מכירים".
"לא יכולתי שלא לכתוב לך את המילים האלה, לאור העובדה שעיניי רואות כי כבודו הולך בדרך לא הוגנת כלפי עמו, ומתרחק בכל יום שעובר, יותר ויותר, עד כדי ויתור כמעט מוחלט על הערכים היהודיים בעם היהודי, ועל זהותו האישית כיהודי. ובעיקר, הכי חשוב – על הפניית עורף אל בני עמו, תוך התנשאות והחלפת העור באופן חריף מדי".
"אמשיל לכבודו משל בשם הרב הבן איש חי זצ"ל, שדי מתאר את מצב כבודו, ושבעזרת השם יוכל לפקוח לכבודו את העיניים, ובעיקר את הלב היהודי שלו".
עוד באתר:
"משל לסולם שעמד רכון על הקיר. המדרגה העליונה של הסולם התחילה להתפאר בפני המדרגות התחתונות ממנה, וכך אמרה: "אף על פי שאני כמותכן, עליונה אני עליכן. ואילו לא היתה בי מעלה מיוחדת בזכות עצמי, שבגללה בחר בי בעל הבית להיות עליונה – לא היה עושה אותי עליונה. ואם כך, מיוחדת אני מכן, ועליונה על כולכן – בזכותי".
"עבר במקום איש ששמע את דברי ההתפארות של המדרגה העליונה, בא והפך את הסולם. וכך, כהרף עין המדרגה העליונה הפכה לתחתונה שאין תחתונה ממנה (הכי קרובה לאדמה)".
"המוסר פשוט ומובן", כותב בניון, "כבודו אמנם נשיא, אך הוא אינו עליון על שום אזרח במדינת ישראל. אדרבא, אם היה משכיל כבודו להכיר את בני עמו – היה הופך עצמו לענו וצנוע, כי ידוע שבני עמו אינם אוהבים שחצנים, ואינם סובלים שום ריח של עליונות. ובכלל, מוסד הנשיאות שייך להם לפחות כמו שהוא שייך לכבודו".
"אם ישכיל כבודו להכיר את בני עמו, יידע שמדובר לא פחות ולא יותר בעם החכם בעולם. ואין כזה דבר 'אזרחים טיפשים'. אדרבא, היה לכבודו להפנים זאת, וזה היה מביא אותו לדבר אמת ובגובה העיניים, במקום להתרחק ולדבר כל מני סיסמאות מכובסות".
"אנא ילמד כבודו ממנהיגים דגולים בעם ישראל, שידעו לבקש סליחה על מעשיהם ולתקן את דרכם. למד מיהודה, שאמר 'צדקה ממני', ומדוד המלך, שאמר 'חטאתי לה", ומשלמה, החכם באדם, שהודה בכל טעויותיו. ובכך יקנה כבודו את עולמו, כי עם של רחמנים בני רחמנים אנחנו, ואני בטוח שאם כבודו יבקש סליחה מכל הלב מאזרחיה היהודים של מדינת ישראל, הם יקבלו אותו חזרה אל חיקם. ובלבד שכבודו יעלה על שביל הזהב".
"תודה, עמיר בניון. נ.ב בשתי מילים: תאהב יהודים לא פחות מכפי שאתה אוהב בני עמים אחרים", סיים בניון.
