לפני קצת יותר משנה היחסים בין הציבור הדתי לחרדי היו בשפל חסר תקדים. הברית בנט-לפיד, הפגיעה הקשה בתקציבים, חוק הגיוס ועוד. התחושה הייתה שקיים איום מהותי על כל מה שחשוב וקדוש לציבור החרדי.
נקודת המפנה אירעה באסון הנורא של חטיפת שלושת הנערים אייל גלעד ונפתלי, האסון גרם לאחדות מיוחדת ויוצאת דופן. גילינו מחדש את הקשר והערבות הפנימית שמחברת את כל עם ישראל, כל יהודי ויהודי.
אי אפשר לשכוח לרגע איך בעיר מגורי אלעד – כשהתאספנו יחד כל תושבי העיר חרדים כדת"ל סביב הבית של הנער נחטוף אייל – המתח, הדאגה והתפילות בבתי הכנסת, כולנו הרגשנו אז את האימה והצער, את השותפות והערבות ההדדית, כשנודע הבשורה המרה שנמצאו גופות הנערים – התאבלנו כולנו יחד והרגשנו איך האסון מקרב ומאחד את כולנו.
עוד באתר:
נראה שהשינוי צמח מלמטה למעלה, ההבנה בציבור שבסופו של יום כולנו חיים ביחד, עובדים ביחד ומשלימים מניין ביחד. כשגילינו את הקשר ביננו מחדש – זה חלחל והשפיע גם למעלה על הפוליטיקאים משני הצדדים.
היום, רק שנה אחרי וכבר נשכחו הביטויים "בית של גויים" ו"עמלק" ומצד שני כבר לא מרגישים את תחושת ההתנשאות והפטרנות כלפי הציבור החרדי. תחושת האחווה ביננו רק מתחזקת ומתגברת.
שלוחי הציבור שלנו בכנסת עובדים בשיתוף פעולה יוצא דופן כשההרגשה היא שזה לא רק מחמת העובדה ש'אנחנו תלויים זה בזה כדי שלא נהיה תלויים זה לצד זה' אלא שיתוף פעולה הנובע מהכרה והשלמה עם העובדה ש'כולנו כאן כדי להישאר' או כמו במילותיו האלמותיות של ח"כ אברהם רביץ ז"ל "אנחנו קיימים יען כי אנחנו קיימים" – משפט שנכון לא רק לצרכים פוליטיים פנימיים אלא לכלל היחסים בין חרדים ודת"ל ובכלל לכלל הציבורים החיים בישראל.
רק מכוח ההבנה הזאת ניתן לראות ולהבין איך שלא רק שיחסי האיבה והחשדנות ביננו נעלמו כמעט כליל אלא גם איך צומחת אידיליה בין כל הפוליטיקאים. לשמוע את שר החינוך נפתלי בנט בראיון שנתן ברדיו "קול חי" אומר 'אני לומד מחברי גפני וליצמן המון' או כמו בסטטוס שפרסם השבוע על 2 הצעות-חוק שהעביר אריה דרעי כשר הכלכלה [תפקידו הקודם של נפתלי בנט] כתב בנט "אריה כל הכבוד". התבטאויות אלו מלמדות שמה שאנחנו חשים ומרגישים ברחוב משפיע גם על מזנון הכנסת ושולחן הממשלה.
הממשלה הנוכחית שאומנם תלויה על חודו של קול, שמתנדנדת ומותקפת מימין ומשמאל [בעצם בעיקר משמאל], חרף כל חסרונותיה היא מייצגת מיקרו-קוסמוס של כלל המגזרים החיים במדינה חילונים מסורתיים דתיים וחרדים.
יחסי הגומלין בין התחושות ברחוב למשכן הכנסת הם הדדיים. כשרואים את שיתוף הפעולה בין כלל הנציגים בממשלה זה מעיד ומשפיע גם על הרחוב הישראלי וכשהמפלגה שחרתה על דגלה את השנאה לאחר הוצאתה מחוץ לממשלה – התוצאות הברוכות משפיעות גם על האווירה הרגועה יותר והפחות מסיתה ומתלהמת שהייתה כאן רק לפני כשנה.
תחושת האחדות שהחלה באסון הכבד של חטיפת שלשת הנערים והמשיכה במסגרת מבצע 'צוק איתן' השפיעה על רבבות עם ישראל שבחרו הפעם שלא לתת את קולם למפלגות שנאה וגרמו להבנה אפילו אצל לפיד ושות' שהגיע הזמן לא רק לתקוף ולנסות לחנך את הציבור החרדי – אלא אולי גם קצת ללמוד אותו וללמוד ממנו כפי שאפשר לראות ולשמוע מההתבטאויות של מר לפיד ושל חבריו בתקשורת החרדית והכללית.
את מה שיהיה עוד שנה מהיום אף אחד לא יודע לחזות – אבל אם נשפוט מהעבר נבין שהמפתח לשינוי מתחיל בנו, כשנמשיך את אווירת ההשלמה והשלום ביננו, את האחווה ושיתוף הפעולה שלנו – שוב נרגיש ונחיה ש'אנחנו כולנו אחים'.
