שנאת יהודים היא תופעה היסטורית ידועה שתוצאותיה לאורך שנים הרות אסון. דוד גדנקן עם 10 דברים שרציתם לדעת על "משפט פריז" שהתקיים ב25 ביוני 1240 (לפני 775 שנים).
א. "וועידת לטראנו הרביעית, הייתה התכנסות של מנהיגי הכנסייה הנוצרית, בשנת 1215 (לפני 800 שנים), שעיקר דיוניה היו עתידם של היהודים והמוסלמים. ההחלטות העיקריות בנושא היהודים היו: ליהודים אסור לעסוק בתפקידים ציבוריים. על היהודים ללבוש בגדים מיוחדים שע"י יוכלו לזהותם ולהבדילם מן הנוצרים. היהודים ישאו על בגדיהם טלאי בצבעי אדום ולבן.
ב. באותה תקופה, תחילת המאה ה-13, יהודים מומרים העבירו לעיונם של ראשי הכנסיה הנוצרית, "קטעים נבחרים" מתוך התלמוד ומתוך הברייתא העוסקים כביכול ביחס השלילי של היהדות לגויים. המומרים בחרו קטעים מתוך האגדה בהם יחס שלילי למייסדי הדת הנוצרית.
עוד באתר:
ג. וועידת לטראנו החליטה להעמיד לדין על דברים הכתובים בגמרא. כאן המקום לציין כי הנוצרים תקפו בעיקר את התורה שבע"פ, כיוון שאת התנ"ך אימצו כחלק אינטגרלי מכתבי הקודש הנוצריים. עיקר רדיפת היהודים הייתה על ידי שני מסדרים קיצונים וחשובים כדוגמת הפרנציסקנים והדומיניקנים שהיו המובילים בשנאת היהדות ורדיפתה.
ד. אחד המומרים היה אדם בשם ניקולס דונין. בעברו היה אחד מתלמידיו הבולטים של רבי יחיאל מפריז. בשנת 1236 שלח מומר זה איגרת לאפיפיור גרגוריוס התשיעי. תוכן האיגרת התרכז בהאשמות חריפות כנגד התלמוד על שנאמר בו כנגד הגויים וכד'. האפיפיור לא מיהר לענות למומר ניקולס ותשובתו ניתנה רק כעבור שלוש שנים.
ה. האפיפיור הורה להחרים את כל ספרי היהודים מבתי הכנסת, להעבירם לעיון ולבדיקה של המסדרים השונים. לניקולס דונין הורה לפנות לבישוף של פריז וכן להעביר טענותיו למלכי אירופה השונים. בכתב האפיפיור נאמר "כלולים בספר זה (הכוונה לגמרא), עניינים כה מוטעים וכה מגונים, עד כי מעלה הדבר בושה בלב האומרים זאת ואימה בלב השומעים זאת וזו אמורה להיות הסיבה העיקרית הגורמת ליהודים להחזיק בעקשנות בבגידתם".
ו. המלך היחידי באירופה שהסכים להענות לדרישותיו של האפיפיור היה המלך לואי התשיעי מלך צרפת. המלך הסכים לקיים משפט כנגד היהודים ובתנאי שיאופשר להם ללמד סניגוריה על דרכם ולהסביר את עמדתם לכתוב בגמרא ובברייתא. ארבעה נציגים של יהדות צרפת הם שעמדו להגן על היהדות. בראשם היה רבי יחיאל מפריז (רבו לשעבר של המומר ניקולס דונין), רבי משה מקוצי (מחבר ספר המצוות הגדול), רבי יהודה ב"ר דוד ממילון ורבי שמואל ב"ר שלמה משאטא-טיער. ישנם היסטוריונים שכתבו כי יתכן ואת כתב ההגנה חיבר רבי יוסף המקנא בן נתן.
ז. ברצוני להקדיש כמה מילים לראש הסנגוריה היהודית. רבי יחיאל מפריז היה גדול בתורה ומבין הבולטים ביותר מבעלי התוספות. מגדולי חכמי צרפת במאה ה-13. פוסקי הדור דאז כינוהו החסיד הקדוש. מהידועים והגדולים מתלמידיו היה הרב מאיר מרוטנברג (המהר"ם) ועוד מנהיגי דור ידועים. רבי יחיאל עמד בראש הישיבה הגדולה בפריז, פסקיו והוראותיו מפוזרים בספרי הפוסקים דאז בייחוד בספר "אורחות חיים" לרבי אהרן הכהן מלוניל. רבי יחיאל עלה ארצה עם תלמידי ישיבתו והקימה בעיר עכו.
ח. במהלך המשפט טען רבי יחיאל מפריז כי בידיו הוכחות כי למומר דונין היו כוונות זדוניות. רבי יחיאל הסביר כי כשהגמרא כותבת על "גויים" כוונתה לעובדי אלילים ולא לנוצרים. "לדת ישראל אין קיום ללא התלמוד וכיוון שאתם הנוצרים היכרתם בדת ישראל כדת נסבלת, אינכם יכולים לעקור את התלמוד" ארבעת הרבנים היהודים הסבירו כי הציטטה שהובאה בפניהם "טוב שבגויים הרוג" , מקורה בדיני מלחמה ולא בהיתרים להריגת גויים.
ט. נושא נוסף שעלה בדיון המשפטי בעקבות ציטטות שנשלחו ע"י המומר דונין, עסק באימרה "אסור ליתן לגוי מתנת חינם משום לא תחנם". וכי אסור ליהודי לאמר "כמה נאה גוי זה" (היו אלה ציטוטים מתוך מסכת עבודה זרה דף כ' עמוד א') . דונין טען כי היהודים חושדים בגויים בעבירות חמורות, בחטא עריות ובשפיכות דמים. רבי יחיאל טען בחום כי עצם קיומן של שבע מצוות בני נח, הינה הוכחה ליחס החיובי לגויים ובזמן הגאולה, לפי התפיסה היהודית יכולים גם הגויים שקיימו מצוות בני נח להיגאל. עיקר טיעונם של חכמי ישראל היה ההבדלה בין הקרויים גויים בתלמוד ובין הנוצרים. לטענת הסנגורים גויים היה כינויים של שבע אומות כנען בלבד.
י. תוצאות המשפט היו איומות ונוראות לקהילה היהודית. חבר השופטים מצא את התלמוד אשם בדין וגזר הדין היה שיש לשרוף את כל ספרי הקודש ובעיקר התלמוד של היהודים. יש חובה להזכיר לקוראים כי כל ספרי התלמוד וספרי הקודש דאז (המאה ה-13) היו כתבי יד, הדפוס לא היה אז קיים. הצרפתים החרימו את כל ספרי התלמוד של היהודים. אלה נשלחו בלמעלה מ-40 קרונות (עפ"י דברי המהר"ם מרוטנברג), לככר הראשית של פריז. ספרי התלמוד הועלו באש במשך כשתי יממות. הכנסייה הנוצרית עברה מסובלנות יחסית לתוקפנות של שנאת היהודים בלתי נשלטת ומונהגת בידי ראשי הכנסיות והמלך הצרפתי. למשפט פריז היו לצערנו המשך בדורות הבאים החל באינקוויזיציה (1478) המשך בגירוש ספרד (1492) וכמובן בהשמדת שליש עמנו ע"י הנאצים ימ"ש. אנו נמשיך לבקש את בורא עולם להחיש את תקומת עמנו ולהביא גואל לציון.
