10 דברים שרציתם לדעת על יום הבסטיליה

מיליוני התיירים שמבקרים בימים אלה בפריז –בירת צרפת, תוהים מהם הטריבונות (ספסלי ישיבה מדורגים) שהוקמו לאורך כל שדירת השאנז אליזה. דוד גדנקן עם 10 דברים שרציתם לדעת על "יום הבסטיליה" (ה-14 ביולי למנינם).

א. במחצית השניה של המאה ה-18, בשנים 1774 ועד 1792 שלט בצרפת המלך לואי ה-16. תקופת שלטונו הייתה בעייתית מאד לעם הצרפתי בעיקר עקב משבר כלכלי חמור ביותר. צרפת שהייתה בעברה מעצמה כלכלית באירופה עמדה בפני קריסה. המשבר הביא את השלטון להחלטות על רפורמות חריפות בעיקר בתחום גביית מסים, צימצומים בשרותים לתושבים ועוד. (להזכירכם שלמה המלך החכם מכל אדם אמר: אין חדש תחת השמש….). מי שנשא בעיקר עול המס היו בני המעמדות התחתונים ואלה הגיעו עד כדי סבל מרעב.

ב. בצרפת של המאה ה-18 כחלק מהמערך השלטוני הייתה: "אספת המעמדות". היה זה גוף שאמור היה לייצג את המעמדות השונים בצרפת. בפועל גוף זה היה "משותק", בעיקר עקב הכוח הרב שצבר המעמד השני, הוא מעמד האצילים ועשירי העם. למעשה שמרנים אלה הצליחו לדחוק הצידה ולנטרל את כוחם של בני האיכרים, הפרולטריון ואת מעמד המשכילים. "אסיפת המעמדות" כונסה לדיון דחוף ב-5 לחודש מאי 1789.

עוד באתר:

היום השלישי

נתניהו: "טהרן בוערת, לא נעצור עד הסרת האיום הגרעיני"

שלמה ריזל

נס בזבדיאל

"הוריתי לסגור את בית הכנסת; אברכי הכולל ניצלו"

בצלאל קאהן ודוד חכם

אל תחמיצו

שולמלייכם בשעה חדשה: זה מי שמגיע להתארח

קובי ברומר ומנדי וייס

שמחה לאיד

תיעוד דרמטי: אסירים חגגו את ירי הטילים ונענשו

גדי פוקס

ג.ב-17 ביוני 1789 החליטו הנציגים של המעמד הנמוך (השלישי) דהיינו פשוטי העם לפרוש מאסיפת המעמדות ולכונן את "האספה הלאומית" (בצרפתית "אסמבלה נשיונל"). כוונתם הייתה לייסד גוף מחוקק לאומי שמטרתו תהא חקיקת חוקה חדשה לצרפת. המלך לואי ה-16 התנגד נמרצות לכינון הגוף החדש. ישנם סיפורים כי הם גורשו מארמון המלוכה בבושת פנים והתכנסו במגרש טניס להמשיך בפעולתם.

ד. שם הגוף החדש שונה פעם נוספת ונקרא אז: "האספה המכוננת הלאומית" (בצרפתית: "NATIONAL CONSTITUENT ASSEMBLE"). תושבי פריז והאזור היו באופוריה מהשינויים החדשים והביעו תמיכתם בקולניות ובפומבי. העיתונות נתנה ביטוי לדיון האסיפה המכוננת ובעיקבות כך התקבצו התושבים בכל פארק אפשרי לדיונים בנושאים אלה.

ה. ב-11 ביולי 1789, כיתר הצבא הצרפתי את ארמון המלוכה שבעיר ורסאי. המלך בלחץ המעמד העליון החליט לפטר את שר האוצר ז'אק נקר. שר זה היה אהוב ונתמך ע"י המעמד הנמוך בעיקר כי רצה להנהיג רפורמה של מיסוי גבוה ורחב יותר על בני מעמדות האצולה ועשירי העם. כשהגיעו הידיעות על פיטוריו לפריזאים, הבינו אלה כי המלך נכנע לשמרנים מתוך רצונו לשמר את כוחם. בפריז החלו הפגנות של אלפי משתתפים.

ו. ההמונים הצרפתים שיצאו לרחובות רצו להתקדם אל ארמון המלוכה, בדרכם נעצרו על ידי כוח צבאי של שכירי חרב גרמנים שהיו נאמנים למלך. התפתחו עימותים אלימים והחיילים נסוגו, כשמטר אבנים מומטר לכיוונם. לכיוון שער הארמון. מסביב לארמון ניצבה יחידה בשם הדראגונים בפיקוד נסיך צרפתי, וכשנוכחו לדעת כי פני ההמון לארמון המלוכה פתחו לעברם באש חיה. הרוגים היו בשני הצדדים והנסיך חילץ את לוחמיו בהמטירו אש שהרגה ופצעה את המפגינים.

ז. החובה לציין כי היו יחידות צבאיות כדוגמת זו שנקראה "המשמר הסגול" שהצטרפו להפגנות ההמונים, קצינים ולוחמים מיחידות נוספות לא היו נאמנים למלך והצטרפו להפגנות ההמונים. המפגינים הרבים פלשו לקסרקטין האינוולידים (מחנה של נכי מלחמות – הקיים עד היום במרכזה של פריז, שם נקבר לימים נפוליאון ושם מוזיאון כלי הנשק של צרפת). המורדים הצטיידו בבית האינוולידים בכלי נשק שאוכסנו במקום והחלו לנוע אל מבצר הבסטיליה היה זה בתאריך ה-14 ביולי 1789.

ח. מבצר הבסטיליה שימש במאה ה18 כבית סוהר. המטרה בהתקפה על הבסטיליה לא הייתה שחרור האסירים (בעת ההתקפה היו כלואים בבית הסוהר הידוע 7 אסירים בלבד. כמה זייפנים, שני חולי נפש וכד'). המטרה הייתה להשתלט על התותחים שבתוך מצודת הבסטיליה ובעיקר על כמויות גדולות של אבקת שריפה. המושל ששהה בבסטיליה הזמין שני נציגים לקיום משא ומתן להרגעת המצב, הדיון התארך מאוד, ההמון היה קצר רוח ופרץ לתוך מצודת הבסטיליה.

ט. כיוון שחיילים צרפתים צרפתים הצטרפו להמון המפגינים והמורדים בעת הפריצה לא זיהו אלה את אלה. החל קרב עקוב דם של ירי איש ברעהו. כל הנסיונות לעצור את האש ולהכריז על הפסקת אש כשלו. ההמון המשולהב הוציא את המושל ששמו היה "דה לונאי" אל מחוץ לבסטיליה, עשה בו לינצ' וגופתו הוצגה לראווה ברחבי פריז. נסיון של מהפכת נגד מצד המלוכנים נכשל. המלך יצא מארמונו בעיר ורסאי, קיבל על עצמו את דגל ה"טריקולור" (שלושת הצבעים) של המורדים. המלך קרא להמונים "תחי האומה" והם החזירו לו "יחי המלך". מהומות פריז התפשטו לכל רחבי צרפת. פשוטי העם שרפו את בתי האצילים והאריסטוקרטים (רבים מהם היגרו מצרפת).

י. נפילת הבסטיליה ב-14 ביולי הפכה לסמל צרפתי למהפכה ולחופש של צרפת. תאריך זה נבחר ליום חג לאומי ויום העצמאות הרשמי של צרפת. מאז ה-14 ביולי 1879. 90 שנים אחרי כיבוש הבסטיליה מקיימת צרפת טקסים אדירי רושם לציון עצמאותה. בשדרות הידועים של פריז השאנז אליזה, נערך מצעד צבאי מפואר וססגוני כשנשיא צרפת, שרים ושועי עולם עומדים על בימת הכבוד ומקבלים המצעד. מטוסי חיל האוויר הצרפתי מקיימים מטס הצדעה "צבעוני" מעל המצעד שעל הקרקע. ה-14 ביולי הינו יום חג בכל רחבי צרפת המלווה בתצוגות ייחודיות של זיקוקי דינור. זהו סיפורו של מצודה פריזאית ששימשה כבית כלא והפכה לסמל של עצמאות וחופש.