כותרות העיתונים החרדים זעקו השבוע באותיות אדומות "פרצה חמורה" [המבשר] "ופרצו חומות מגדלי" [יתד נאמן]. כותרות אלו לא זעקו כנגד ניסיון התערבות בחינוך החרדי או לחילופין כנגד חילול השבת בירושלים, לא, כותרות אלו זעקו כנגד הניסיון לפגוע בנו המגזר החרדי במוסד החשוב ששמו הרבנות הראשית לישראל. או כלשון הכותרת של שופרם של גדולי ישראל "ניסיון של רבנים ד"לים לקעקע ההלכה ולהבאיש את הסמכות ההלכתית הרשמית".
כותרות אלו מצביעים אולי יותר מכול – על המהפך העצום שאירע ביחס של הציבור החרדי כלפי המוסד ששמו 'הרבנות הראשית לישראל'. ממוסד שהיה 'מוקצה מחמת מיאוס' מאז פרשת 'האח והאחות', ובחירתו של הרב שלמה גורן כרב ראשי לישראל. יחס שהשתנה מעט בעת בחירתו בשנת תשנ"ג של הרב ישראל מאיר לאו כרב ראשי לישראל. בחירתם של הרבנים למשפחת לאו הצביע על תחילתו של שינוי, אך בעיקר קירבה את מוסד הרבנות לחרדים ופחות קירבה את החרדים אל מוסד הרבנות.
והנה עכשיו הגלגל הסתובב ואנחנו החרדים הפכנו להיות מגיני הרבנות הראשית – כנגד אותם רבנים מהמגזר של מקדשי המדינה ומוסדותיה, כאשר אפילו 'יתד נאמן' מכנה את מוסד הרבנות כ'סמכות ההלכתית הרשמית'. דעה זו מביעה את ההשלמה של המהפך בהבנה בציבור החרדי שאנחנו לא עוד מגזר החי מוקף חומות ונאבק לשמור על אורח חיינו בפנים, אלא אנחנו כיום ציבור גדול שחי במדינה, שלאורח חיינו יש השפעות רבות גם על המגזר הכללי ושעלינו להגן ולהשפיע על כלל הצביון במדינה, וכן, אפילו על מוסד הרבנות.
עוד באתר:
למהפך הזה שאנחנו בעיצומו – הנובע מהגידול המבורך של הציבור שלנו – יש גם צד שני, והוא: ריבוי החצרות הסוגים והשבטים השונים שבהם בורכנו.
כאשר כולנו פועלים יחד באחדות ומציבים את החומות – שיהיו כמה שיותר כוללים ומקיפים – אז באמת יש בכוחנו להשפיע גם על המגזר הכללי ולנצח במלחמות על המהות היהדות ועל עצם קיום התורה, אבל אם כל אחד פועל לעצמו ויוצר חומות חדשים שמקיפים רק אותו ואת השבט שלו ולא נותן לשום חרדי אחר להיכנס, במקרה כזה כשהמאבק מושקע על שמירת החומות הפנימיים האלו, ניכשל במלחמה על שמירת חומות היהדות.
כמו שאמר השבוע יו"ר ועדת הכספים ח"כ הרב משה גפני כשהתייחס לאפליה במוסדות ובסמינרים "ידענו לעמוד בהצלחה בניסיון העוני, אבל עם ניסיון העושר, יש לנו בעיה אמתית להתמודד".
בדבריו הדגיש גפני – בדיוק את הנקודה הזו, "לא ייתכן מצב שאני צריך להילחם עם לפיד ובנט. ובתוך המשפחה שלי במפלגה שלי אין לבן והבת מקום בבית הספר", צריך לדעת מתי ואיפה המלחמות האמתיות והקיומיות שלנו. ואסור שיהיה מצב שבו קבוצה נלחמת בשנייה ושבו עסקן או מנהל דוקר ונלחם. את המאבקים שלנו עלינו לעשות על הדברים החשובים באמת.
כיום כשאנחנו מדברים על "ופרצו חומות מגדלי" לא מדברים רק על חומות בני ברק וקריית ספר אלא על חומות היהדות הכללית בכל רחבי מדינת ישראל.
