חם מאד בחוץ. אנו נדרשים לשהות בצל ולהרבות בשתיית מים, כדי לשובב נפשנו, מאכל קריר, טעים ואהוב על ילדים כמבוגרים היא הגלידה. דוד גדנקן עם 10 דברים שרציתם לדעת על הגלידה.
א. הגלידה הינה מאכל מוקצף ומוקפא. בדרך כלל בסיסו חלב או תוצריו כדוגמת השמנת או היוגורט. ישנן גלידות המיוצרות מתחליפי חלב במיוחד הסויה הצמחית. גלידה זו מאפשרת לאוכלה כקינוח גם לאחר ארוחה בשרית (הינה פרווה) וכמובן מאפשרת לרגישים למוצרים חלביים ליהנות מללקק גלידה. הגלידה הינה מעדן מרענן, ופופולרי כמנת קינוח.
ב. רבים חושבים וגם כתבו על כך כי המילה גלידה היא אחת מהמילים העבריות שחידש והגה אליעזר בן יהודה. המילה שבן יהודה יצר מקורה במילה של מאכל ידוע בשם לביבה. השורש ג.ל.ד מהמילה העברית העתיקה "גליד" (לקרוא במלרע) שהשימוש בה היה לנוזל שנקרש והפך לגליד קרח.
עוד באתר:
ג. תלמידי חכמים יודעים כי ההנחה לעיל בטעות יסודה וכנראה כי גם אליעזר בן יהודה ידע המקור האמיתי. בספר שמות (פרק ט"ז פסוק י"ד) בסיפור על המן שאכלו אבותינו במדבר בצאתם ממצרים נאמר "והנה על פני המדבר,דק ככפור על הארץ". ובתרגום אונקלוס הוא מסביר את הפסוק בכותבו "והא על אפי מדברא דעדק מקלף, דעדק דגיר – כגלידא על ארעא". למדנו אם כן שהמילה גלידא "עתיקה" יותר מחידושיו של בן יהודה.
ד. מקורה של הגלידה הוא עתיק יומין. חוקרים יודעים לספר שבסין, לפני כמה אלפי שנים, ערבבו הילידים קרח עם איטריות שלשו מקמח. תערובת זו הייתה מוגשת כעין קינוח. נוכחנו לדעת שעירבוב הקרח עם כעין מאפה, היה נהוג מזמן.
ה. נושא המאכלים הקפואים הופיע בתרבויות עתיקות. ידוע כי בתקופת ממלכת פרס (המאה ה-6 לפני ספירתם דהיינו לפני כ-2550 שנים) נהגו להוסיף את המיץ שנסחט מהענבים יחד עם פתיתי שלג או קרח. גם הסינים היו מוהלים מיצי פירות עם גלידי קרח. נוודים סוחרים, בעיקר ערבים, העבירו את נושא ערבוב מיצי פירות עם פתיתי שלג או קרח לרומי העתיקה. היסטוריונים מספרים כי הקיסר נירון כל כך אהב את "הקינוח המתוק" שהורה למשרתיו לאחסן במרתפים שמתחת לארמונו קרח. כשהיו מכינים לקיסר את פתיתי הקרח עם מיצי הפירות נהגו להוסיף ל"מעדן" קצת דבש דבורים. המעדן על בסיס קרח הגיע גם לצרפת ושם לראשונה הוסיפו חלב לבלילת הקרח עם מיצי הפירות.
ו. בשנת 1843 המציאה עקרת בית אמריקאית מכונה ידנית שיצרה גלידה ביתית. הרעיון היה אז מהפכני, אבל עקרת הבית לא ידעה ולא הבינה כי לרעיון צריך לרשום פטנט. כמה שנים אחר כך שכלל אמריקאי אחר את רעיון מכונת הגלידה הוא רשם על כך פטנט. צאצאיו נהנים מכך עד היום.
ז. בתחילת המאה ותשע עשרה, בשנת 1903 הומצא גביע הגלידה העשוי מופל. כעבור כעשרים שנים פיתח ממציא את רעיון מקל הגלידה. רעיון זה התפתח לתעשיית ענק ליצור שלגונים. חלקם שלגוני קרח אבל במהרה התפתחה תעשיית הגלידות על המקלון, טעמים מגוונים, עם או בלי שוקולד. בארץ להמצאה זו יש שם גנרי –"ארטיקים" (בשנות ה50 של המאה הקודמת זו הייתה שמה של היצרנית).
ח. היסטורית יצור הגלידות בארצנו מעניינת במיוחד. רק לפני כ-65 שנים עלו ארצה זוג מבולגריה והתיישבו ביפו. היה ייצור של גלידות בארץ אבל במגוון דל של טעמים. העולים מבולגריה פתחו ביפו חנות לגלידות וקראו לה "גלידריה קוזו". בחנות זו יצרו לראשונה בישראל גלידת מסטיק. בתל אביב, ברחוב אלנבי הייתה ממוקמת "אימפריה" של גלידות ושתיה קרה של לימונדה בשם "ויטמן" (שמו של הבעלים), בצפון הארץ "גלידת תל חנן", בדרום "גלידה באר שבע" ועוד. במקומות הנ"ל הגלידה הייתה מוגשת בגביעי הוופל בגדלים שונים. בבתי הקפה הוגשה הגלידה, כמקובל באירופה, בגביעי מתכת עם כפית. "מהפכה" ענקית הייתה בקיוסקים שהחלו למכור גלידות בכוסות פלסטיק כשבתחתית הכוס רסק אגוזים, פירות וכד'
ט. ישראל מדינה עם אביב וקיץ חמים והגלידה הפכה למוצר ביצור המוני. שינוי באריזות הגלידה, אריזות ביתיות ואטרטקטיביות. פיתוח המוצרים וכניסת חברות ליצור גלידה בינלאומיות לייצור בישראל, הביאו למגוון רחב של מוצרים, חלקם "פרווה" כמעדן קינוחי למשפחות השומרות כשרות. גלידריות בסטייל בינלאומי נפתחו ברחבי ישראל. נוספו סוגי גלידות מארה"ב ואירופה כדוגמת ה"פרוזן יוגורט". מכונות חשמליות ה"פולטות" הקרוי "גלידה אמריקאית" הוצבו באתרים רבים והפכו לאטרקציה בעיקר לילדי ישראל.
י. התפתחות המטבח על מכשיריו החשמליים המגוונים, הביא לאפשרויות רבות להכנה וייצור גלידות ביתיות. לנו המשפחות השומרות ומקפידות על נושא הכשרות חידושים אלה הביאו לאתגר בייצור ביתי של גלידות על בסיס מוצרי חלב מחד ועל בסיס סויה או מים מאידך. זו אפשרות להקפיד גם מרכיבי הגלידה בכל מקום כגון: חלב ישראל, שוקולד כשר, פירות ללא חשש שמיטה ועוד ועוד. מתוך נסיון של ידידי למדתי כי ניתן להקפיד על הימנעות משימוש ממוצרים שחלק מבני המשפחה אלרגגים אליהם אגוזים, חלב וכד'. בקיצור הנאה של המשפחה לייצר משהו מאתגר ומהנה עד מאד – הגלידה.
