אחד מהמאפיינים של החופש הגדול, פחות לילדים הקטנים ויותר לבני הנוער, זהו הרפיון, היציאה מהמסלול, גם לאחר שנה של הצטיינות והקפדה על סדרים.
המדרש על פרשת קורח אומר:
"בוקר אמר להם משה, גבולות חילק הקב"ה בעולמו, יכולים אתם להפוך בוקר לערב, כן תוכלו לבטל את זו. שנאמר: ויהי ערב ויהי בוקר, ויבדל".
למה כל כך חשוב להציב גבולות של לילה ובוקר ואיך זה יעזור להורים ולילדים לעבור את החופש בשלום?
עוד באתר:
על זאת ועוד בפינה הבאה:
במהלך הפינה הקריאה 'אמא מאיר' שיר ברוח החופש שפורסם בעיתון של 'נחל שורק':
בקייטנה של פעם
בקייטנה של פעם הילד התחנן להורים שירשמו אותו,
בקייטנה של היום ההורים מתחננים לילד שיירשם.
בקייטנה של פעם המדריך היה כמעט אלוקים,
בקייטנה של היום המדריך זועק כל הזמן לאלוקים.
בקייטנה של פעם סיפור ושני משחקים היו ממלאים יום שלם,
בקייטנה של היום זה בקושי ממלא חצי שעה.
הקייטנה של פעם הייתה ללא אפיון מיוחד. פשוט קייטנה.
הקייטנה של היום אם היא לא מחשבים, אומנות, ספורט אקולוגיה, היא לא תשרוד.
בקייטנה של פעם לא ספרו מה יהיה הכל היה בהפתעה,
בקייטנה של היום אם לא נספר מה יהיה היא לא תהיה.
הקייטנה של פעם הייתה המטרה,
הקייטנה של היום היא האמצעי.
הקייטנה של פעם אאוט,
הקייטנה של היום אין.
