אם חשבתם שתישארו צעירים לנצח ותוכלו להגיע לגילאי שיבה והמדינה תיתן לכם גב בעת הצורך, הגיע הזמן לחשב מסלול מחדש.
לפני מספר שבועות שוחחתי עם קשיש המתגורר בשכונתי בשם חיים ר. הוא סיפר לי על המסע המפרך שעבר בדרכו לקבל את קצבת הסיעוד לה נצרך לתפקוד היום יומי. דבריו עוררו בי זעזוע עמוק על העוול וחוסר הצדק שנגרמו לו.
חיים מספר: "הייתי בטוח שהדברים יסתדרו במהרה, התפקוד היום יומי נפגע מאוד בתקופה האחרונה, פעולות בסיסיות כמו לצאת מביתי וללכת אל המכולת השכונתית כבר אינן אפשריות עבורי. בפעמים האחרונות שהעזתי לצאת מביתי מעדתי ונחבלתי, באחת הנפילות שברתי את כתפי, לצערי איני יכול להיעזר באשתי שסובלת מדמנציה".
עוד באתר:
"פניתי לביטוח הלאומי בבקשה לסיוע והתאכזבתי קשות, אך הם לא מצאו אותי זכאי לסיוע. למעשה כך החלה מלחמה על קיומי הפיזי היומיומי, לא הבנתי מדוע נדחיתי בכל פניותיי.כשזכיתי סוף סוף ל"ביקור" של נציג מטעם הביטוח הלאומי- (אח במקצועו) חשבתי שאחרי הביקור יאשרו את בקשתי לקבל קצבת סיעוד ואולי אף אישור להעסקת עובד זר שיאפשר לי לחיות חיים נורמאליים פחות או יותר. כששאלתי את נציג הביטוח הלאומי מה האבחנה שלו הוא אמר לי שהתשובה תתקבל במכתב ועלי לחכות בסבלנות, ובאמת התשובה לא אחרה לבוא – קיבלתי מכתב ובו נאמר שאיני עומד בקריטריונים לקבלת הסיוע. לאחר שהבנתי שבכוחות עצמי לא אוכל לקבל את הסיוע לו אני נזקק, פניתי בהמלצת קרוב משפחה לעורך דין שכתב מכתב חריף המתאר את מצבי הבריאותי המתדרדר. המכתב התקיף של עורך הדין עשה את שלו ושבוע לאחר מכן זכיתי לביקור נוסף של נציג הביטוח הלאומי ומספר ימים לאחר מכן התבשרתי שאישרו לי את קצבת הסיעוד לה אני כה זקוק בכדי להמשיך להתקיים בכבוד.
בנוסף הודיעו לי שהיא תקפה לחודשים ספורים בלבד שלאחריהם אאלץ שוב להיבדק על ידי נציג מטעמם ועל פי תוצאות הבדיקה יוחלט אם לאפשר לי לקבל את המשך הקצבה שגם היא נאמדת בסכומים שלא מכסים את העלויות הסיוע לו אני נזקק. רק לאחר שלושה מבחנים די משפילים שעברתי, הבינו סוף סוף בביטוח הלאומי שמצבי כנראה לא ישתפר בעתיד ואושרה לי קצבת סיעוד ואישור להעסיק עובד זר. לאורך כל תקופת הגשת הבקשות לסיוע, הרגשתי שלא מאמינים לי, וחשתי שהבוחנים שנשלחו לבדוק אותי קיבלו הוראה להחמיר עם נוהלי הבדיקה ולא נעשתה בדיקה הוגנת, מזלי שהיו לי חסכונות לשכור עו"ד אחרת מה הייתי עושה?! "
בכדי לדעת מהו התהליך שכל קשיש במדינה צריך לעבור על מנת לקבל תמיכה סיעודית מהביטוח הלאומי יש להבין מה החוק אומר.
בשנת 1986 התווסף ביטוח סיעוד לחוק הביטוח הלאומי. מטרת החוק היא לאפשר לקשיש המוגבל להישאר בביתו בקהילה ולסייע לו ולמשפחתו. הזכאי לגמלת סיעוד יבחר את השירותים המתאימים לו מתוך סל השירותים הקיים: טיפול בזקן בביתו (בדרך כלל בעזרת מטפל זר), ביקור הזקן במרכז יום, אספקת מוצרי ספיגה, אספקת משדר מצוקה ושירותי כביסה. נקבע כי לגמלה זו זכאי כל קשיש מוגבל בתפקודו העומד במבחן התלות, שמשמעותו צורך בעזרת הזולת בפעולות היומיום בביתו בקהילה.
מדבריו של חיים עולות כמה בעיות: חוסר אמון בקשיש והנחת היסוד לפיה הקשיש משקר ואינו באמת זקוק לסיוע סיעודי עד שלא יוכח אחרת. בעיה נוספת היא הזמן הרב שהתהליך דורש. התהליך מורכב מהגשת בקשה כתובה וציפייה ממושכת עד להגעת אח מוסמך שייקבע האם הקשיש זקוק לסיוע. אם הקשיש מקבל סירוב, דבר שקורה לא מעט, התהליך עשוי להמשך זמן רב יותר. עולה השאלה מדוע בכדי לקבל דבר כל כך טבעי כמו סיוע בימי זקנותך אתה נאלץ לשכור את שירותיו של עורך דין? האם אין זה תפקידו של המוסד לביטוח לאומי להעניק לאזרח המזדקן את זכויותיו המוקנות לו בחוק ובודאי שלא להקשות עליו כאשר הוא נזקק לסיוע עקב מצבו הבריאותי תפקודי שעם הגיל הולך ומתדרדר?.
לדעתי מן הראוי שהאזרחים הוותיקים במדינת ישראל יזכו ליחס הולם ומכבד. אם המדינה לא תפעל להקל על אוכלוסייה חשובה זו, עוולות מעין אלה ימשיכו להיות תופעה נפוצה. וכדאי לכולנו לזכור (גם לעובדי המוסד לביטוח לאומי) שאף אחד לא נשאר צעיר לנצח.
אורי פישר הוא סטודנט לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר אילן
