ישנם הרבה מאד מנהגים ביהדות אותם אנו עושים אותם כמצוות אנשים מלומדה, בלא כל הסבר וסיבה. אמנם, בתרבויות רבות, ציות ללא שאלות נחשב כראשון במעלה אך גישתה של היהדות היתה מאז ומתמיד חקירה מתמשכת בסיבות ובמניעים לכל דבר ועניין, עד כדי כך שקיום המצוות בלא הבנה של הסיבות והטעמים נחשב לפחות מקיום מצוות כאשר מודעים לטעמיהן.
מאת: יוסי ברויער
ספרים רבים נכתבו בעניין זה, ורבנים ידועי שם נדרשו לטעמי המנהגים וכוונותיהם של מייסדי המנהג. ידוע הוא שאותיות מ-נ-ה-ג הן מתהפכות עם ג-ה-נ-ם לרמז שהשמירה על מנהג היא חובה כאילו ניתן למשה מסיני. וידוע הסיפור על הבן שסטה מן הדרך אך הבטיח לאביו שעל מנהג אחד ישמור כל חייו, ובחר באכילת מאכלי חלב בחג השבועות. ובחג שבועות אחד ניסו להרעיל את מזונו, ושמירת המנהג בקפדנות גרמה לו שלא לאכול מן האוכל המורעל ואף לגלות את המזימה שחרשו נגדו.
עוד באתר:
אחד המנהגים המעניינים שסיבתו כמעט ולא מוכרת בציבור הוא המנהג של הציורים על הפרוכת בבית הכנסת. הפרוכת המכסה את ארון הקודש מעוטרת בשלושה איורים המופיעים ברוב בתי הכנסת בעולם – אריות, עמודים ולוחות הברית. ולא סתם, אריות נבחרו להופיע על הפרוכת כזכר לבית המקדש הנקרא גם אריאל, העמודים, לזכר עמודי יכין ובועז שהיו בבית המקדש, ולוחות הברית, כמובן לזכר מעמד הר סיני.
דבר נוסף שהשתרש כך שכמעט ולא חושבים על סיבתו הוא ההבדל בין הלחם של היום יום הנקרא 'לחם' ובין הלחם של שבת הנקרא 'חלה'. אם תגיעו לחנות ביום שישי ותבקשו לקנות לחם, יביטו עליכם כמי ששכח איזה יום היום. אך למרות שנראה כאילו ההבדל בשמות הוא עניין של מיתוג מוצלח ותו לא, גם מאחרי הבדל זה עומד רעיון מעניין. בעבר, ביום יום את הלחם קנו אצל האופה, ואילו חלות לשבת אפו בבית. השם חלה נבחר כדי להזכיר לציבור את נושא הפרשת החלה בחלות השבת.
בתכנית התעוררות הבוקר, הביא ידידיה מאיר קטע מתוך עלון 'נטע' המופץ בקהילת כפר דרום, הקטע שנכתב ע"י הרב דרור אריה שליט"א מישיבת שדרות מספר סיפור השגחה מופלא על הקמת היישוב נטע והסיבה לשבירת הכוס בחתונה, מתחת לחופה. אתם מוזמנים להאזין לסיפור השגחה מופלא ובן ימינו אנו.
