לא פעם חוזרת ועולה בשיחות סגורות או בהרצאות מכורות מראש לכל המרבה במחיר הרי זה משובח- השאלה החשובה והבלתי פתורה המנסה לברר מה בעצם תפקידה של התקשורת ושל עיתונאים בעידן המודרני והמהיר של אדם לאדם המודיע או המבשר גם כשאין מדובר באיש מקצוע ישר כפלס המנסה לתקוע יתד נאמן ברקתו של ס.יסרא כתבנו המלחמתי שזה עתה העביר מידע רגיש לעמית חבר הקיני-מחבלים.
אבל אם ננסה לרגע לעזוב שטויות ולבחון את הבעיה בשיטה הישראלית הבדוקה המכונה "רציניות" נגלה להפתעתנו-ואולי אפילו לחרדתנו למי מקוראי הטור שעוסק בעיתונות- שבתקופה הנוכחית בה הידיים מהירות בהרבה מהקול הקורא שמכתיב ידיעות למכשירו תוך כדי נסיעה ליעד המסוקר הבא- כל קל דעת (זהירות! תוכן שיווקי לפניך) וקל אוטו- הופך לכלי שני ושלישי להעברת ידיעות רותחות בכל האמצעים הלא תמיד כשרים, ובטעות נתפס בעיני ההמון כאיש מקצועי שניתן לסמוך עליו- ושומו שמיים אפילו לצטט אותו בכל כלי תקשורת שמסוגל להפוך ידיעת שער-אחורי על מנה אחרונה למקור-ראשון.
והצרה הגדולה עוד יותר היא שהתקשורת הרשמית מאמצת תופעות חולניות ומעוותות שפוגעות לעיתים בצורה חמורה ביותר בתפרים העדינים שמחברים את החברה שלנו- ומציגה אותן לראווה בכל מקום ואתרא לא ממש קדישא וגם לא אחד מהחבר'ה הטובים- ומסיבה לא ברורה אותה תקשורת מכובדת שוכחת להדליק לצד התופעות המתפרסמות את הנורה החשובה המציגה אותן באור נלעג ומעורר גיחוך- ובאחריות ציבורית חשובה גם משמיטה את תגובות המשנה שטוענות כי מדובר במשהו קורעעעעע- וההצגה החדשה של המציאות הישנה והממש לא טובה- הופכת את המונח הידוע קדושת הדיווח לקונצרט רעשני ומודרני מדי של חזונות אחרית הימים בליווי חליל צד אחד הגורם לחילול הקודש.
עוד באתר:
המציאות הכפויה והלא ממש כיפית בה אנשי מדמים ומרמה חשים צורך תובעני לשתף עם כמה שיותר אנשים מידעים שלא אמורים להגיע לידיעתם וגם אם כן בדרכים רשמיות יותר ופוגעניות פחות- הופכים לכבלים אנושיים המוליכים מטענים שליליים של מידע חצי-אפוי ולעיתים גם שגוי מיסודו- ובשעות העומס הכבד גם יוצרים פקקים ארוכים ומצרי עורקים ראשיים באוטוסטראדת המידע שאמורה להישאר פתוחה לראיונות חדשים.
אז נכון שגלוי וידוע שעיתונאים מתקשים לישון בלילה מאימת ראשי-התיבות צא"פ(ולאלה שאינם דוברי עיתונאית שוטפת: צו איסור פרסום) וכל בעלי העיניים החקרניות שאינם מצליחים להירדם בלי לשטוף אותן תחילה בסרטי אימה קצרים שהודלפו ממקומות שרגל אדם אינה רוצה לדרוך בהם וגם אינה יכולה ללא צו ומשפט- נוטים להשתמש במכחולים אלקטרונים כדי לתאר מציאות מוזרה יותר מכל חלום שווא, אבל חשוב לזכור בסופו של דבר כלל גדול בתורה שבכתב עיתונאי שבדרך כלל אינו עומד בטור ומעדיף ללכת לראות בשדות זרים- כלומר רשתות שמסריחות ולא מדגים ומקורות לא רשמיים שבדרך כלל אינם ראויים להשקעה או לצריחה ברשות הרבים:
"לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים… עת לשמור- ועת להשליך, עת לקרוע – ועת לתפור, עת לחשות- ועת לדבר, עת לאהב-ועת לשנא, עת מלחמה-ועת שלום".
אמר וגם כתב מישהו חכם יותר מכל אדם בעולם. ואם ננסה ללכת בדרכיו ולהיות חכמים ולא רק בלילה- נתפלל ללב שומע שיבדיל בין עיקר לטפל- והכי חשוב- לא יתבלבל!
