האסון שהתרחש הלילה בביתר עילית, בו נפטר פעוט כבן שנתיים, מעלה בעקבותיו טענות קשות של תושבים ומתנדבי ארגוני ההצלה בעיר, על המחדל שבאי הצבת ניידת נט"ן בעיר.
מתנדבים ששוחחו עם 'קול חי' היו נסערים וכאובים, ופירטו שורה של אסונות מהתקופה האחרונה, בה קצרה ידם מהושיע, ושלטענתם יכולים היו להסתיים אחרת לגמרי, בטיפול של פראמדיק.
אחד המתנדבים בעיר הסביר ל'קול חי': "במקרים של חסימת כלי נשימה, אנחנו לא מורשים להכניס טובוס – צינור שפרמדיק מכניס לכלי הנשימה. הדבר הזה קריטי בהרבה מקרים, הנה, לפני שבועיים טיפלתי בתושב שהתפתחה אצלו אלרגיה, טיפלנו בו. הוא התנפח, היה בחוסר הכרה, בלי דופק ובלי נשימה, פרמדיק השחיל לתוך הריאות צינורית וכך הציל אותו, אבל עבר זמן יקר בו הוא היה מחוסר הכרה".
עוד באתר:
הוא סיפר על מקרה שהתרחש לפני חודש, אז בלעה תינוקת בלון, וכל ניסיונות המתנדבים להצלתה לא צלחו, עד שפרמדיק הגיע והשחיל את הצינור, וראה שמשהו חוסם את הריאות.
"אין לנו דרך להגיד מה היה קורה אילו הייתה בעיר ניידת נט"ן וכיצד המקרים היו נגמרים, אבל בוודאות, מתוך כמה מקרים, אין ספק שאסונות אחדים היו נמנעים", אומר מתנדב.
הבוקר, העלה ברשת יהודה פייג, מתנדב בביתר, רשמים כבדים וקשים מהאסון הבוקר, ובו תיאר את רגעי הטיפול בפעוטה שנפטרה.
"טיי טיייי טיייי
הצלצול הקבוע של הביפר מצפצף בקולי קולות ומעיר אותי ואת אשתי לעוד קריאה של הצלת חיים
אני מציץ במסרון וליבי מצטמרר…
רחוב לידיי עם עשרות בני משפחה קרובים וחברים
והקריאה… אוי הקריאה!!
תינוק בן שנתיים במצב קשה..
25 שניות לוקח לי לצאת מהבית עם תיק ההחיאה ואני מחשבן שרגלית דרך המדרגות יקח הרבה פחות זמן מאשר להפעיל את הקודן המסובך.
רגע לפני היציאה אני שם לב בזויית עיני את אשתי לוקחת את ספר התהילים..
כן כן.. לאחרונה כל אירוע שקשור לילדים ותינוקות היא לוקחת את זה ממש קשה.
אני רץ במהירות מדווח בקשר שאני בדרך ומבין שלבנתיים אני הראשון.. בעשר שניות הבאות כשאני כבר בבנין המיועד אני פוגש שני חברים יקרים אנשי הצלה,
בוקר טוב חטוף ואודרוב לעבודה..
המצב קשה מנשוא, הילד נלחם על חייו וקריאה דחופה לנט"ן יוצאת בקשר….
אנחנו ממשיכים בנסיונות ההחיאה ובעוד מספר דברים השמורים כחיסיון רפואי, אך ללא הצלחה
הנט"ן בעוקף חוסאן כך מעדכנים אותנו ואחד החובשים מסנן בעצבנות מבוקרת..
אם רק היה נט"ן קבוע בעיר כבר היינו אחרי…
דקות ארוכות ויקרות חולפות וסופסוף הנט"ן חונה בחוץ..
פינוי מהיר לניידת ובייללת צופרים מחרישה היא עושה את דרכה אל עבר בית החולים..
כבר בדרך אני מבין שלאל ידינו לא נותר מה לעשות ונשמתו הזכה של התינוק עלתה למקום מנוחתה בגנזי מרומים.
מרוט וסחוט אני חוזר הבייתה צונח על הספה עם פרצוף מדוכא שאומר הכל..
אשתי ישר הבינה ועיניה התמלאו דמעות..
היא לוקחת ממש קשה מקרים של פעוטות וילדים..
ואז היא שאלה אותי…
תגיד?! ניסיתם לעשות הכל??? היה לו סיכוי?? משהו מישהו?!!
ולראשונה בחיי החובשות שלי אני מביט בה בעיניים עצובות.. ושותק..
שתיקה של כאב.
שתיקה של אשמה.
וכי אוכל לומר לה בלב רגוע שעשינו הכל למרות הידיעה הברורה שנט"ן היה יכול להציל אותו..?!
וכי אוכל להתעלם ממקרה שישי או שביעי בביתר של מות ילדים ופעוטות, ועדיין לא מצאו לנכון להביא את הניידת הזאת באופן קבוע..?!
וכי אוכל ללכת שאנן ברחוב ביודעי כי האנשים שיכלו לעשות משהו בנושא, יושבים ורובצים על הכורסאות הנוחות מחמת שיקולי פוליטיקה מאוסה כזאת או אחרת?!!
אין באפשרותי לומר.. ידינו לא שפכו את הדם הזה
כי בידינו הדבר!!
אם נוביל מחאה ודרישה לקבל יחס מינמלי לעיר בעל שיעור ילודה גבוה ביותר.. אנחנו נקבלל
הדרישה היא פשוטה. ברורה. וחד משמעית!!
לעשות הכלל.. אבל הכללל בשביל להציל נפש אחת בישראל
אם זה נט"ן באופן חיוני בעיר אם זה נושא האמבולנסים בשבת וכהנה וכהנה.
אנו נעשה את שלנו ורופא כל בשר יעשה את שלו. ובתקווה כמובן שלא נזדקק.
אז אם חשוב לך חייך וחיי משפחתך וילדיך.. העבר פוסט זה, כך שיגיע למקומות הנכונים".
'קול חי' פנה בבקשת תגובה ממד"א, זאת טרם התקבלה. לכשתגיע, תתפרסם במלואה.
