אנשים ביקורתיים בדרך-כלל אינם מתקבלים בברכה במקומות אותם ביקרו, ואת זה יודעים היטב כל אלה שכתבו ביקורת לא מחמיאה על מסעדה ובפעם הבאה שביקרו שם חשו שהמלצר נועץ בהם מבט חמור ולאוכל יש טעם מריר ומעורר חשד. גם מי שביקר אישי ציבור שיודע שהם גם שחקנים מעולים יתקשה להיפטר מהתחושה שכף ידם המושטת במרחק קטן מגופם לוחצת את ידו של המבקר קצת יותר מדי חזק מהדרוש.
וכשחשבתי על זה שלשם שינוי וגיוון אארח מדי פעם בטור שלי אדם שעוסק במקצוע שמשווע לביקורת- החלטתי ללכת על בטוח ולתת לו לעשות את העבודה כשאני רק שואל את השאלות וכדי שארגיש בנוח בפעם הראשונה שזה קורה, פניתי לאדם ברוך כישרונות ורב פעלים שאני מעריך באופן מיוחד ולשמחתי הרבה הוא גם הסכים אפילו שיומו עמוס יותר ממשאית מכפר ערבי מלאה בביצים בלתי חוקיות- ולכן בלי הרבה הקדמות מיותרות אני מביא בפניכם השבוע את עיקרי שיחתי עם האיש שלא מפסיק לדווח מהשטח: כתבנו לענייני משטרה- בנצי ליזרוביץ'.
שלום בנצי. כמי שמסקר כבר שנים רבות אירועים קשים ומורכבים- איך אתה מתמודד באופן אישי עם מידע לא קל לעיכול ובמיוחד כשלצערנו יש יותר מדי דיווחים לא פשוטים ועצובים בתקופה האחרונה?
עוד באתר:
צריך להבין שבזמן דיווח על אירוע חבלני או פיגוע ל"ע יש בדקות הראשונות בלגן גדול. לא רק הציבור אלא גם הכתבים נדרשים להבין בפרק זמן קצר מה קרה, מי נגד מי ובאיזה סוג אירוע מדובר כשלפעמים גם המדווח עצמו עדין לא פענח את כל התמונה ומנסה להשלים פרטים תוך כדי דיווח כדי לא לומר למשל שהיה פיגוע ירי כשבסופו של דבר מתברר שמדובר בירי כוחותינו שהרגו את המחבלים. בדרך כלל בדקות הראשונות עדיין כלום לא ברור – ואתה יודע ככתב שכולם בתחרות מי מדווח ראשון וזה מלחיץ כי תמיד יש מישהו באולפן שחושב שצריך לפרוץ לשידור ישר גם כשעדיין אין את כל התמונה באופן ברור. בגלל זה צריך במקצוע הזה הרבה זהירות ואורך רוח. לא נורא להגיד בדיווח ראשוני פרטים נוספים בהמשך.
לפעמים במצבים קשים- אם זה אירוע משמעותי כמו פיגוע- עם נפגעים בדרגות שונות- יש מצבים בשטח שלצערי הרב כבר נקבע מוות של אחד הנפגעים ועדיין אסור לומר זאת בשידור- אבל אני כבר יודע ובמקרה כזה צריך הרבה זהירות ורגישות- כדי שהמידע הקשה לא ידלוף החוצה לפני שהמשפחה יודעת. היום בעידן הווטסאפ יש אנשים חסרי אחריות שממהרים לפרסם מידע חסוי לפני הזמן וזו בעיה קשה שמצריכה זהירות והמתנה לאישור רשמי. צריך להיות כלל או אפילו חוק- פרסום זהות נפטר בפיגוע או בתאונה חו"ח- רק אחרי שהמשפחה יודעת.
בתור כתב משטרה כבר שנים רבות- אולי תוכל להסביר פעם אחת ולתמיד- למה קשה כל-כך לציבור לפרגן למשטרה שמטרתה העיקרית לשמור על חיי הציבור?
לעניות דעתי הקושי לפרגן נובע בעיקר מהעובדה שהאזרח בוחן את המשטרה במקרים הקטנים והיום-יומיים שכרוכים בדרך כלל בהרבה ניירת ובירוקרטיה ולפעמים גם בהמתנה ממושכת של האזרח והעברתו ממדור אחד לשני כך שנוצר מצב שתנאי השירות "מייבשים" את האזרח (וגם ביום גשום במיוחד-א.ש) ומייצרים כעס כלפי המשטרה על סחבת או על מענה טלפוני שלדעת המתלונן לא נענה כראוי.
כדי לנסות להתמודד עם הביקורת הציבורית המשטרה עושה סקר חצי-שנתי לבדיקת שביעות-הרצון של האזרח מתפקודה ומידת ההערכה לפעילותה היום-יומית לשמירה על הסדר והביטחון. שביעות הרצון מהמשטרה הייתה די ירודה בשנים האחרונות אבל לאחרונה ניכרת מגמת עליה.
הבעיה היא שהכעס של אדם אחד על שוטר בודד הופך לעיתים להכללה לא מוצדקת על כל השוטרים ופתאום בעיני הציבור כל אירוע שנדמה שלא מטופל כראוי הופך מיד לתקלה גדולה ברמה המצריכה ועדת חקירה.חשוב לציין שהמשטרה לא מתעלמת מכשלים ומקימה ועדות ביקורת פנימיות כדי ללמוד מהם וגם לתקן. בהקשר הזה של מגמת שיפור התדמית המשטרתית ושיפור הקשר השוטף עם הציבור אני חייב לציין שהמפכ"ל החדש רב-ניצב רוני אלשיך שונה מקודמיו- ואינו נוהג לשתף את הציבור בעבודה השוטפת של המשטרה (ובהחלט אפשר להניח שהדבר מאד מתסכל את כתבי המשטרה- א.ש).
בנקודה הזאת של החיבור בין המשטרה לציבור, שאלתי את בנצי על מקורו של הביטוי שיוצא לי להיתקל בו רבות בדיווחיו במהלך עבודתי כעורך חדשות בקול-חי כשלפני כל יום מיוחד וראוי לציון מתקבל דיווח עם המשפט הפותח: "המשטרה השלימה את היערכותה" ומיד אני יודע שמחר צפויים פקקים אדירים בדרך לעבודה ושוטר או שניים בכל פינת רחוב אז אולי בעצם אפשר לומר שכשהמשטרה השלימה היערכותה הפקקים השלימו התארכותם. בנצי צוחק, ומגלה שזה משפט שמקורו בדוברות המשטרה- אבל הוא בהחלט תופס את האוזן.
גם ארגוני חירום והצלה לא תמיד מקבלים קרדיט ראוי על פעילותם. האם לדעתך זה משפיע לרעה על עבודתם או פוגע במוטיבציה להתנדב? (בנצי מתנדב בזק"א ובאיחוד הצלה)
אדם שמתנדב בהצלת חיים או בשמירה על כבוד המת יודע שהוא בא לעשות את מה שהוא יודע ולא מחפש את הקרדיט התקשורתי או החשיפה. שוטרים ומתנדבים באים לזירת אירוע כלשהו וגם אם מדובר בשטח מסוכן כדי לעבוד –ולפעמים הם אפילו אינם מודעים לסכנה שבשטח, ולא רואים מימינם ומשמאלם אך זו טיבה של ההתנדבות. לבוא עם הרוח הזו מול כל הסיכונים- ולא לחשוב על מה שקורה מסביב ולהיות מכוון משימה ולקבל הנחיות כי לכך הוכשרת.
האם לדעתך תפקידה של התקשורת הוא לומר עלינו לשבח או עלינו לתקן?
כל מקרה לגופו. יש אירועים מורכבים שלא הכל מתבצע כמו שצריך ואף אחד לא יכול לטעון שלא היו כשלים בשטח. בעיני תפקיד התקשורת זה לשאול את השאלות הקשות למרות שלא תמיד ינתנו התשובות כי זכות הציבור לדעת ואנו ככתבים שמגשרים בין המשטרה לאזרחים צריכים לשאול את מה שהם רוצים לדעת. כמובן שיש הרבה אירועים שבהם חובה לשבח ולציין שהפעילות של השוטרים המתנדבים או אפילו האזרחים למשל במקרה של פיגוע או סיכולו מנעה אסון גדול בהרבה. צריך לבחון כל מקרה בפני עצמו ולפי זה לדעת איך יראה או במקרה שלי ישמע הדיווח: ביקורתי, מפרגן, או גם וגם.
אי-אפשר להתעלם מהעובדה שאתה רואה הרבה כבישים ביום-יום. איך זה שעד היום אנחנו עדיין מפסידים במערכה למניעת ריבוי תאונות הדרכים?
תאונות דרכים זו מגיפה שלצערנו עדיין אין לה תרופה. ראשי אגף התנועה במשטרה עבדו על זה רבות לאורך שנים וכמה מהם אפילו דרשו פחות דו"חות ויותר נוכחות של שוטרים בכבישים. יש קשישים הולכי רגל שלא תמיד שמים לב למכוניות. יש צעירים שנוהגים מהר-מדי ובחוסר אחריות. קשה לעצור את המגיפה הזו- והמפכ"ל החדש אמר שצריך להשקיע בזה יותר. פחות דו"חות ויותר שימת-לב לאזהרות ולתמרורים כדי לשנות את התודעה והמודעות לסכנות שבדרך. בעיקר צריך יותר שימת-לב בחופשות אבל גם בכל יום ובשיח הציבורי באופן כללי- תוך כדי שיתוף פעולה עם הארגונים שנלחמים במכה הזו בכל הכוחות כל הזמן. חייבים להאמין שזה אפשרי להוריד את כמות תאונות הדרכים.
לסיום- הזדמנות לבקר את המבקר. תן הצעה לשיפור לטור או הצעה את מי לארח בפעם הבאה
קודם כל אני רוצה לציין שהטור הזה מבורך ומאפשר לקוראיו לעצור ולהסתכל מזווית אחרת על כל מה שקורה ברצף ובקצב מטורף במשך השבוע. לגבי הצעה לאירוח בטור בפעם הבאה כדי להכיר יותר טוב בחשיבות כוחות ההצלה שהזכרנו מקודם אפשר להקדיש טור שלם למתנדבים בארגונים השונים להאיר את עבודתם הקדושה בשגרה ובחירום בישראל ומעבר לים ואולי אפילו לעזור להם להשיג מימון נוסף מהמדינה(כשאפשר לנצל את ההזדמנות שלאחרונה הכירו בזק"א באו"ם). גם המשחקים המסוכנים לפורים שווים ביקורת קטלנית.
כתבנו לענייני משטרה, בנצי ליזרוביץ', אני מודה לך מאד על השיחה המחכימה ומאירת-העיניים הזו ששפכה אור על עבודת כתב המשטרה, המתכתב מדי יום עם המציאות הסבוכה בשטח ומפשט ומיישר אותה לכל מי ששומע ומבין שהכתב המשמש למעשה שליח לדבר מצווה- נמצא תמיד אתו.
ולכם הקוראים את טור מבקר המדינה שגם הם מבקרים לפעמים- קבלו הזמנה מראש לטור הבא וב"ה בואו לבקר כדי שלא יהיה משעמם. ובמדינה שלנו- אין מצב.
