ההלכה קבעה כללים ברורים למקום הראוי להתפלל בו, איך ומה להתפלל ואפילו כיצד לכוון בתפילה ולהתכוון אליה עד. הרב שלמה גנצפריד (קצוש"ע י"ב) כתב אודות תרומת התפילה בציבור לאחדות ישראל "התאחדות בגופיהן שלמטה גורם התאחדות ודבקות נפשותיהן שלמעלה. ועל ידי זה גם תפילותיהן מתאחדות ואז בהיות תפילותיהן כלולות יחד, היא הרצויה לפניו יתברך.
חייב כל אדם להשתדל ולהתאמץ להתפלל עם הציבור. מצווה גדולה להתפלל בבית הכנסת או בבית המדרש שהם מקומות מקודשים וברוב עם הדרת מלך. אמרו חכמים: כל המתפלל שחרית וערבית בבית הכנסת או בבית המדרש בזמן הראוי ומתאחר שם כראוי, ומתנהג שם בקדושה כראוי, זוכה לאריכות ימים.
ההלכה מחייבת הקמת מחיצה בבית הכנסת. הרעיון להציב מחיצה שתצוץ בין גברים ונשים, עלה בשמחת בית השואבה שהיה נחוג בבית המקדש בחג הסוכות. הכהנים שמתפקידם לחנך את העם, ראו שערבוב נשים וגברים בעת שמחה גורם לפריצות, לכן ביקשו למנוע כל מגע בין גברים ונשים (מידות ב' ה').
עוד באתר:
אפילו קריצת עין נחשבה בעיניהם כבעיה (רי"ד סוכה נ"א א'), באו הכהנים ובנו מרפסות מיוחדות בהן תשבנה הנשים, בעזרת נשים, שהוקמה מעל עזרת גברים "כדי שלא יתערבבו זה בזה בזמן השמחה". ומאז שחרב בית המקדש, משמש בית הכנסת כבית מקדש מעט, ולכן התקינו בכל בית כנסת עזרת נשים, למניעת הטרדות ובלבול הדעת בשעת התפילה.
הייתי מצפה מנשות הכותל הפועלות למען שוויון בין המינים, שילמדו מהכהנים המשרתים בבית המקדש, ובבואן להקים בית כנסת במקום הכי קרוב לקודש הקדשים, לפחות בשעת התפילה, ימצאו לנכון להעמיד מחיצה כהלכתה, וכך יוכלו המתפללים והמתפללות להתייחד עם בוראן מתוך נקיות הדעת.
על פי ההלכה (ברכות ל' א') "היה עומד (בתפילה) בחוצה לארץ, יכוון ליבו כנגד ארץ ישראל (הרמב"ם: יחזיר פניו נוכח ארץ ישראל ויתפלל). היה עומד בארץ ישראל יכוון לבו כנגד ירושלים. היה עומד בירושלים יכוון לבו כנגד בית המקדש. נמצא שכל ישראל מכוונים לבם למקום אחד ככתוב "והתפללו אליך דרך ארצם אשר נתת לאבותם, העיר אשר בחרת והבית אשר בנית לשמך, ושמעת השמים מכון שבתך את תפילתם ואת תחינתם" (מלכים א' ח'). כפי הידוע עוד בשנת 1170 לספירה, מתאר בנימין מטודלה את הכותל המערבי כאתר תפילה. ובשנת 1517 לספירה עם כיבוש ירושלים בידי העות'מאנים הכיר הסולטאן סלמאן בכותל המערבי כאתר תפילה ליהודים.
