כולנו מכירים את הנוזל הצהבהב והיקר, חלקנו אף מתכבדים ושותים ממנו מידי שבת או חג. אז איך יכול להיות שלמרות העובדה כי באף מקום בעולם אין עליו חותמת כשרות, אנחנו, החרדים, צורכים אותו לא מעט. אם עד עכשיו לא הבנתם את הרמזים, אז מדובר במשקה האלכוהולי 'וויסקי'.
בכל העולם משתמשים יהודים במשקה היקר, זאת למרות שאין עליו חותמת כשרות של אף גוף כשרות, בוודאי לא כזה המוכר במדינת ישראל. חקרנו ובדקנו, ומה שגילינו יפתיע גם אתכם. רק קודם כל כמה מילים על המשקה.
כשרות היום • האם נמצא ההיתר לשתות ויסקי ללא חותמת כשרות?
פולמוס הוויסקי הסקוטי: מומחי הכשרות מדברים • האזינו
וויסקי מיוצר מסוגים שונים של דגנים אשר עברו תהליך השריה במים המאפשר להם לנבוט ולאחר ייבוש של מספר ימים, מפסיקים את הנביטה על ידי שמעבירים אותם למעין כבשן אש. תהליך זה נקרא 'הלתתה'. לאחר הזיקוק, עובר החומר גלם התססה ונלקח לחביות עץ אלון לפרקי זמן שונים ומשם עובר לבקבוק, לחנות ולשולחן השבת שלכם.
עוד באתר:
היעדר הכשרות נובע מסיבה עיקרית אחת: הוויסקי מיוצר בחו"ל במדינות ענק שבהם אחוז היהודים קטן. לפיכך, בעלי המפעל לא יחפצו להכפיף את פס הייצור כולו לטובת אחוז קטן מהאוכלוסיה. ובוודאי שלא יפתח מפעל נפרד עבורם מחמת חוסר כדאיות פיננסית. בישראל, לשם ההשוואה, שומרי הכשרות מהווים נתח נכבד מהאוכלוסייה ולפיכך הם מחזיקים בכח צרכני רב.
אז מדוע כן שותים את הוויסקי. ובכן תשובה מעניינת: במדינות רבות בה מייצרים וויסקי, ישנו חוק הקובע כי במידה ובעל המפעל שינה את רכיבי הוויסקי ועירב בו חומרים זרים, רשויות המדינה עשויות לעצרו ולהשליכו לבית הכלא. לפיכך בעלי המפעלים במקומות בהם רשויות המדינה אוסרות שינוי ברכיבים, נאמנים יותר על צרכני הכשרות. כל זאת כאמור במידה והרכיבים עצמם כשרים.
למרות התחושה כי כל בקבוקי הוויסקי כשרים, הרי שיש בקבוקים רבים שאינם כשרים בעליל. כך לדוגמה וויסקי צרפתי וויסקי יפני אינם כשרים מאחר ועל פי חוקי המדינה מותר לשנות את רכיבי המשקה לפי שיקול דעתו של בעל המפעל.
מלבד בעיית עירוב החומרים, קיימת בעיה נוספת במשקה הוויסקי. במהלך הכנתו, שורים את המשקה בחביות למשך תקופת מה. אלא שבלא מעט מקומות, נוהגים להשרות את הוויסקי בחביות של יין ישן בכדי להימנע מהרגשת טעם העץ ולפיכך עושים שימוש בחבית ישנה. וכאן הבעיה היא סבוכה יותר מאחר ובחביות אלו היה יין נסך.
סוגיית הכשרות הופכת לסבוכה יותר כשמתברר כי במרבית המקומות קיימות אחת הבעיות הנ"ל. כך לדוגמה, באמריקה אמנם מיישנים את הוויסקי בחביות חדשות, אך מותר על פי חוק לערב 2.5 חומרים זרים בלי לציין זאת בתווית, מה שמעמיד את צרכני הכשרות בפני בעיה. בסקוטלנד, לעומת זאת, אסור לערב חומרים זרים אך שם נהוג ליישן את הוויסקי בחביות ישנות בהם קיים חשש יין נסך.
כך או כך, במקומות בהם מיישנים את הוויסקי בחביות עץ, נהגו גדולי הדורות להתיר שהרי לא בטוח שהחביות הישנות שימשו בעבר ליין ויתכן כי שימשו גם לוויסקי ואף אם שימוש ליין אז הוא בטל ברוב.
