בעלון פרי חיים אותו מוציא הרב מ.י. שניידר, מבאי ביתו של ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן הוא מספר על שאלה שנשאל מרן ראש הישיבה על ידי אברך שגר בעיר מתחרדת, והיה קשה לו הגישה לכולל. אותו אברםשלח לשאול את ראש הישיבה אם כדאי ללמוד נהיגה.
תושבתו המופלאה של הגראי"ל הייתה כי "בחו"ל רוב רובן יש להם רכב, וממילא התרגלו לבוא סמוך לשבת ממש, וזה גורם להיכשל בכניסת השבת ח"ו…".
פרפרת נוספת מביא הרב שניידר בעלון סביב סיפור מגמרא מסכת גיטין שהיום (שבת) סיימו אותה המוני בית ישראל במסגרת הדך היומי ושם בדף ל"ז מביאה הגמרא מעשה עם רבה שא' מהאמוראים לווה ממנו כסף, וכשבא להשיב את הפירעון אחרי שמיטה, אמר לו רבה משמט אני, וכששמע את זה הלווה, הלך לו עם המעות. ורבה נצטער למה לא חזר הלווה ואמר אף על פי כן, כמבואר שם בסוגיה. הלך אביי ואמר לאותו אמורא שיחזור לרבה ויאמר לו אעפ"כ, וכן עשה. מסיימת הגמ' שאמר רבה "לא הוה ביה דעתא בהאי צורבא מרבנן מעיקרא". והלשון "לא הוה ביה דעתא" קצת תמוה, שנראה כזלזול ח"ו. וביאר הגראי"ל דהכוונה לא הוה ביה דעתא, היינו שלא שם לבו מעיקרא לעשות כן.
עוד באתר:
והוסיף על כך ראש הישיבה: "אנשים חושבים שתלמיד חכם לא צריך כסף, ומתפלאים מה היה איכפת לו כ"כ לרבה, שלא החזיר לו אותו אמורא את המעות, אבל זה טעות, וכי ת"ח לא צריך לחיות.."
