לראשונה בתולדות בתי הדין הרבניים בישראל הטיל היום (שני) בית הדין הרבני האזורי בתל אביב מאסר של 30 יום על איל-הון יהודי אמריקאי אשר התברר כי הוא העומד מאחורי סרבנות בנו ועיגונה של כלתו זה כעשר שנים. מדובר בעליית מדרגה דרמטית במאבק של בתי הדין הרבניים כנגד סרבני הגט. עד כה מעולם לא הוצא צו מאסר נגד אדם שאינו המעגן עצמו. בפסק דין ייחודי, מציין אב בית הדין הרבני האזורי בתל אביב, הרב שלמה שטסמן, כי "פרשת עיגונה המתמשך והאכזרי של התובעת היא אחת מפרשיות העיגון הקשות ביותר שאיתן מתמודדת מערכת בתי הדין הרבניים".
סיפור המעשה: בני זוג חרדים נישאו לפני 19 שנה והתגוררו בארצות הברית, שם נולדו להם שני ילדים. לפני כעשר שנים הגיעו בני הזוג וילדיהם לביקור בישראל. במהלך הביקור לקתה האישה באירוע מוחי קשה ובגינו היא נשארה נכה ומוגבלת עד היום. לאחר האירוע המוחי נטש הבעל את אשתו וילדיו בישראל וחזר לו לארצות הברית, ומאז הוא מעגן אותה באכזריות ומסרב לתת לה גט. חרף פסק דינו של בית הדין הרבני בתל אביב כי הבעל חייב לתת גט לאשתו, האיש התעלם מפסק הדין ואפילו לא טרח לערער עליו.
בית הדין ניסה לחקור את חידת העגינות המתמשכת והתעלומה האופפת את מניעי הבעל. חקירה יסודית של אגף העגונות בהנהלת בתי הדין הרבניים שנערכה בישראל ובארצות הברית העלתה כי אביו של הבעל המעגן, איש עסקים עשיר הידוע כתורם כבד מהמגזר החרדי, הוא יחד עם אשתו העומדים מאחורי העיגון. כאשר הגיעו הורי הבעל המעגן לביקור בישראל, זימן אותם בית הדין הרבני למתן עדות ואף הוציא כנגדם צו עיכוב יציאה מהארץ עד למיצוי העדות. זו כשלעצמה הייתה החלטה תקדימית, שכן לראשונה בתולדות בתי הדין הוצא צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד הורי הבעל המעגן – ולא כנגדו. בשלב זה הפעילו ההורים לחצים כבדים באמצעות רבנים ואישי ציבור ששלחו אל בית הדין, תוך ניסיון לשבש הליכי משפט.
עוד באתר:
לאחר סדרה ארוכה של דיונים וחקירות ומאות עמודי פרוטוקול, פרסם אתמול בית הדין הרבני בתל אביב את החלטתו. בפסק דין המשתרע על 45 עמודים – המסבירים ומנמקים את התשתית העובדתית, ההלכתית והמשפטית להחלטה – נקבע כי אביו של הבעל "הוא העומד באופן מרכזי ואקטיבי מאחורי עיגון כלתו על ידי סרבנות בנו. ברצותו יאריך את עיגונה ואם ירצה יקצרה – ועל כן יש להטיל עליו סנקציה ראויה והולמת". לכן "על הנתבע (אבי הבעל) אנו מטילים ומצווים מכוח סעיף 7 לחוק בתי הדין (כפיית ציות תשט"ז 1956) וסעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט – מאסר למשך 30 יום. אנו מעכבים החלטת מאסר זו למשך עשרה ימים מהיום כדי לאפשר לנתבע, אם יהיה מעוניין בכך, לערער לבית הדין הרבני הגדול על החלטה זו". על ההחלטה חתומים אב בית הדין הרב שלמה שטסמן והדיינים הרב אייל יוסף והרב עידו שחר.
בתוך כך ובמהלך נדיר חייב בית הדין את עו"ד אליעד שרגא, שייצג את הורי הבעל המעגן, בהוצאות משפט אישיות לטובת אוצר המדינה. בית הדין ביקר בחריפות את "ההתפרצויות הבוטות, המבזות והחוזרות ונשנות" של ב"כ הנתבעים, עו"ד אליעד שרגא, כלפי בית הדין. צוין בהחלטה כי "בית הדין התרה בעו"ד שרגא כמה פעמים, והבהיר לו כי את כל טיעוניו וטענותיו יוכל לומר בפני בתי הדין, ובית הדין ישמע את דבריו 'בלב פתוח ובנפש חפצה', אך לא בדרך בלתי מכובדת, מבזה ותוך הטלת דופי בבית הדין".
מנהל בתי הדין הרבניים הרב שמעון יעקבי אמר כי "החלטת בית הדין – כמו החלטות אחרות מן התקופה האחרונה – מבטאת את המחויבות העמוקה והחד-משמעית של בתי הדין הרבניים לסייע לעגונות ולמנוע סרבנות גט. משעה שניתן פסק-דין יש לקיימו ככתבו וכלשונו. בית הדין עשה שימוש ראוי בכלים ההלכתיים והמשפטיים העומדים לרשותו כדי לחשוף את הסיוע שנותנים הורי הבעל לסרבן הגט – בניגוד לדין – ובהתאם לכך נקט פעולות מתאימות נגד הסייענים. זהו מסר חשוב לכל העשוקים: אל תרימו ידיים! בית הדין אינו מסיים את מלאכתו בחתימה על פסק דין; בית הדין פועל ללא לאות, בכפוף לדין, ליישם את פסק הדין ולמצוא פתרון אמיתי לסרבנות הגט".
