פרשתנו מצוה אותנו על האיסור להקים מצבה, כדי להקריב עליה קורבנות.
"ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה' אלוקיך"
והתמיהה עולה כמתבקשת מאליה, הרי אבות העולם הקריבו לה' קורבנות ע"ג מצבה, וכן דיעקב "האבן הזאת אשר שמתי מצבה"?
עוד באתר:
רש"י בפירושו מיישב את הקושייה הזאת, לדעתו, אכן נשתנה המצב מכמות שהיה, שכן בימי האבות לא נהגו העכו"ם להקריב ע"ג מצבה, אך לאחר מכן החלו הם לנהוג כך ומאז שנאה.
וכבר תמה הרמב"ן על דברי רש"י אלו מה הפרש יש בין מצבה למזבח הן העכו"ם מקריבים גם במזבחות וגם במצבות? כמו שכתוב "ונתצתם את מזבחותם"
ועוד עלינו להבין, מדוע כאשר יעקב מגיע לבית אל, בבורחו מפני עשיו אחיו מציב הוא מצבה ("ויקח את האבן..וישם אותה מצבה), ואילו כאשרשב הוא לבית אל מחרן או אז בונה הוא מזבח, ולא מצבה ("ויבן שם מזבח") שינוי זה בין הליכתו לחזרתו דורש הסבר.
ברם, צריך לבאר. חז"ל אמרו: אין קוראין אבות אלא לשלושה, התואר "אבות" שהוצמד לאבותינו הקדושים אינו מתיין רק את קרבת הדם שיש לנו אליהם, אבותינו הקדושים הם אשר הטביעו את יסודות הבניין של כלל האומה הישראלית, כאשר כל אב הטביעו את מידתו שלו, אברהם – חסד, יצחק – גבורה, יעקב – תפארת. אך בעת השבטים התרבו הדרכים בעבודת ה' ובזה חל שינוי בין האבות לשבטים. האבות כל אחד ושיטתו שלו, שיטה אחת מעין מצבה העשויה מאבן אחת, אך דעת השבטים שרבו הדרכים בעבודת ה', אין הקב"ה חפץ רק באחת, מצבה, אלא במזבח אבנים העשוי הרבה אבנים, לומר לך שמעתה חפץ ה' ברכים רבות. איש איש כפי עבודתו, ומיניה ומיניה יתקלס שמו של הקב"ה בעולם.
ומעתה משכילים אנו בינה, מדוע כשיצא יעקב לחרן בבורחו מפני עשיו אחיו הציב הוא מצבה לאל הנראה אליו, שכן היה אז יחיד. לא כן כאשר חזרה מחרן, והיו לו י"ב שבטי י-ה, נצטווה יעקב אבינו לבנות מזבח העשוי מאבנים רבות, משיטות רבות בעבודת ה'.
חובתנו לזכור, שכל אחד ואחד יש לו את דרכו שלו בעבודת ה', וכי ישנם דרכים רבות בעבודת ה'. ומרגלא בפומיה דרבנן דיבנה "אני מלאכתי בעיר, וחברי מלאכתו בשדה, אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון ליבו לאבינו שבשמיים.
שבת שלום!
תמונה ראשית: המזבח בתל המצודות בתל ערד (צילום: Hanay)
