בית הדין הרבני האזורי בחיפה החליט לחרוג באופן יוצא דופן מחוק יחסי הממון בין בני זוג וקבע שאיזון הנכסים והזכויות האקטואריות לא יהיה מאוזן מחצה על מחצה, אלא שהאישה תקבל 70% והבעל 30% בלבד.
סיפור המעשה: בית הדין הרבני האזורי בחיפה נדרש במהלך גירושין לחלק את הרכוש בין בני זוג על פי החוק ליחסי ממון. במהלך הדיונים הסתבר כי הבעל עבד בניגריה במשך 15 שנה וקיבל את שכרו בדולרים היישר לחשבון בנק בשוייץ. לדבריו לא היה לו חוזה עבודה אלא סיכום בעל פה, ולא היו לו זכויות סוציאליות או אחרות. האישה לעומת זאת, עבדה בארץ כאחות בבית החולים רמב"ם בחיפה ויש תיעוד מפורט על כל זכויותיה לפנסיה, קופת גמל, קרנות השתלמות וכו'.
הבעל טען בפני בית הדין כי כל הכנסותיו השוטפות הועברו לחשבון הבנק של המשפחה מדי חודש, בניקוי 1,500 דולר שהוא צרך למחייתו בניגריה. על פי תחשיב שערכה האישה מסתבר כי גם אם הוא משתכר 6,500$ לחודש וצרך למחייתו 1,500$ הרי שהוא לא העביר לחשבון 5,000$ אלא סכום השווה ל-2,000$ בלבד.
עוד באתר:
בית הדין הוציא צו המורה לבעל להמציא בתוך שבעה ימים את שמות מנהלי החברה, מנהלי החשבונות וחשב השכר של החברה הישראלית שהעסיקה אותו בניגריה כדי שניתן יהיה לזמנם לעדות. ההוראה לא בוצעה והבעל טען כי אין לו את כתובת המנהלים.
לאחר דיונים ממושכים החליטו חברי בית הדין הרבני בחיפה אב בית הדין הרב דניאל אדרי, והדיינים אייל יוסף ודוד בר שלטון כי "לאור המורם והמצטייר מהנ"ל סבור בית הדין שאין זה מן הצדק לחלק את כל הזכויות הידועות בצורה שווה. לבית הדין יש ספק סביר של הברחת כספים וצבירתם על ידי הבעל, כספים שהיו אמורים להיכנס לאיזון. המדובר בהתנהלות קבועה במשך שנים רבות".
בית הדין התבסס על סעיף 8 ב' (2) לחוק יחסי הממון האומר "ראה בית הדין נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, רשאי הוא לקבוע כי איזון הנכסים לא יהיה מחצה על מחצה אלא לפי יחס אחר שיקבע". לצד סעיף זה הביא בית הדין שורה ארוכה של אסמכתאות מהספרות התורנית מימי התלמוד והשולחן ערוך ועד דייני זמננו. לכן קבע בית הדין בהחלטתו: "א. חלקו של הבעל בזכויות הפנסיה יהיה 30% בלבד וחלקה של האישה 70%. ב. הבעל ישלם לאישה סך של 153,088 על פי חוות הדעת של האקטואר לאיזון המשאבים".
