"ביקור בהפתעה" בביה"ח 'רמב"ם': תפוסה מלאה ומדד טכנולוגי

בית החולים רמב"ם מהווה מרכז-רפואי-על בכל אזור הצפון, וככזה, מטבע הדברים, הוא סובל מעומסים כבדים בכל האגפים. כפי שכבר נוכחתם לדעת בחמשת הפרקים הקודמים, חדר המיון הוא בדרך כלל זה שעמוס יותר מכל, וברוב המקרים הוא גם הכי פחות סימפטי. כאן האיש ממתין, ועוד לא יודע אם יאושפז או לא, וכאן מתוזז לבדיקות הדמיה שונות.

משאת נפשם של חולי הצפון, היא להגיע למרכז הרפואי רמב"ם בחיפה. הוא משמש כבית חולים על אזורי עבור 12 בתי חולים. למעלה מ-130 אלף איש מבקרים מידי שנה בחדרי המיון של רמב"ם, והמספרים מטפסים מידי יום.

חדרה של האחות הממיינת ממוצב בתוככי המיון. בטריאז', נערך שלב התשאול הראשוני וההערכה הראשונית לחשיבות האירוע הרפואי, אז 'ממוין' החולה אל הרופא והטיפול הרלוונטי. יש שכבר בשלב זה יתוודעו לכך שהם מועמדים לאשפוז, אחרים יקבלו הפניה לצילומי ובדיקות הדמיה או בדיקות מעבדה, אבל זוהי התחנה הראשונית, עליה לא תוכלו לפסוח, אלא אם הגעתם במצב מורכב – אז תופנו לחדר הטראומה או לטיפול מיידי במיון.

בתקן ישנן 70 מיטות באגפי המיון השונים ברמב"ם. בפועל ישנן כ-100 מיטות, וברמב"ם נערכים מראש לכ-120 אחוזי תפוסה במיון, וזאת על סמך ניסיונם.

• "ביקור בהפתעה" בביה"ח החרדי: טכנולוגיות ושקט מופתי

• "ביקור בהפתעה" בשערי צדק: המתנה מורטת עצבים וסחבת

• "ביקור בהפתעה" בהדסה: שוק, מיטות במסדרון והמתנה לרופא

• "ביקור בהפתעה" בביה"ח איכילוב; ציוד מתקדם ושקט מפתיע

הגענו ל'ביקור בהפתעה' בערבו של אחד מימי השבוע החולף. שעות הערב נחשבות בדרך כלל לשעות עומס בחדרי המיון. הכניסה לחדר המיון הייתה עמוסה לעייפה. בכל הכסאות ישבו בחולים שהמתינו לתורם להיכנס אל הרופא. שהינו במקום קרוב לשעתיים. במהלכם, התור היה ממושך, חולים המתינו להיכנס לרופא, לעיתים קרוב לשעתיים.

עם זאת, כשנכנסנו לחדרי מיון ה'שוכבים', שם מאושפזים החולים הקשים יותר, הופתענו לגלות, חרף ההמולה הרבה במיון המהלכים, שקט יחסי. המיטות היו ברובן מאוכלסות, אם כי ספרנו לפחות 10 מבין -100 המיטות שהיו פניות, אלא להזכירכם, על פי מצב זה, מצב התפוסה התקני עמד על למעלה ממאה אחוז.

חדרי אגפי השוכבים לא גדולים במיוחד, אם כי בכל אגף, עמדת אחיות משלה. ההמתנה לאחות הממיינת לא הייתה ארוכה במיוחד, ועל פי התרשמותנו עמדה על דקות ספורות, אבל זאת כמובן רק התחנה הראשונה במיון.

באגף השוכבים מצאנו אברך חרדי שסעד את אמו הקשישה. כששאלנו אותו לזמן שהייתם במיון, הוא סיפר כי אמו הוכנסה לחדר המיון כבר בשעות הבוקר, והיא מצויה שם קרוב ל-12 שעות. "ראינו רופא, אבל אנחנו לא יודעים כרגע מה הולכים לעשות איתנו" אמר. אמו התערבה ואמרה "ראינו רופא אחד בבוקר, מהבוקר ועד עכשיו, שעות הערב, לא ראינו שוב רופא. יש כאן עומס, ואנחנו ממתינים לתורנו".

חידוש מרענן שגילינו ברמב"ם הוא המדד שאותו יכול כל אחד לראות באתר האינטרנט של בית החולים, עוד לפני בואו. האתר מתעדכן בכל עשרים דקות, ומוצגות בו דרגות העומסים בחדרי המיון. זמן קצר לאחר שעזבנו את המיון, גילינו שהמדד טיפס למדד הגבוה ביותר, ואשר מצביע על זמן שהיה ממוצע של שמונה שעות ומעלה בחדר המיון.

למרות השקט והסדר היחסי באגף השוכבים, גילינו מראה בלתי נעים, כאשר החולים הממתינים להיכנס לבדיקות הרנטגן ממתינים לתורם במסדרון המיון, ובניגוד לכמה מבתי החולים, לא ראינו עמדת המתנה נפרדת למכון ההדמיה במיון. לפחות 2 מיטות הונחו במסדרון הכניסה לבדיקת ההדמיה. על אחת מהן שכבה אישה צעירה, מבטה כבוי והיא השפילה את עיניה בכל אימת שעבר אדם בסמוך למיטתה.

בביקורנו במקום בדקנו אף את התנאים הנלווים לביקור בחדר מיון. בין היתר בדקנו את עלויות השתיה והמאפים, כשבנקודה זו זוכה רמב"ם לציון נמוך מבחינתנו, כאשר עלויות השתיה והמאפים לא היו זולים כלל. במכונות השתיה נמכרה שתיה קרה החל מ-8 שקלים. בדוכן לממכר שתיה ומזון שמוצב בסמוך למיון, המחירים דומים, כשמחיר שתיה חמה החל מ-8 שקלים ומאפים נמכרו בלא פחות מ-15 שקלים – סכום גבוה לכל הדעות, גם בהשוואה לבתי החולים האחרים.