בסך הכל הדת היהודית היא דת מכילה. לאורך כל ההיסטוריה ניסו קבוצות כאלו ואחרות לבחון את גבולות הגיזרה של היהדות, ועד היכן היהדות יכולה להכיל אנשים בודדים וקבוצות, שהלכו עד הקצה ומתחו את החבל עד שכמעט ונקרע.
מבט היסטורי מגלה שלמרות כל הוויכוחים הנוקבים והמרים בין הקבוצות השונות, בסופו של דבר הצליחה והשכילה היהדות לסוגיה וגווניה להכיל בתוכה כמעט את כולם.
בסופו של יום תחת מטריית היהדות נכנסו לא רק החרדים והאורתודוקסים ושומרי המצוות, אלא גם היהודים האתאיסטים, והקומוניסטים, והסוציאליסטים, והמשכילים, והחסידים, והעבריינים, וכן הלאה קבוצות וזרמים, ובעצם כל מי שרצה להישאר תחת כנפי היהדות והיה חשוב לו להישאר יהודי, והתאמץ להיות מוגדר ככזה- בסופו של דבר היהדות גילתה יכולת הכלה כמעט של כולם, עם כל המחלוקות הנוקבות והסוערות שהיו מנת חלקה מיום היווסדה ועד עתה.
עוד באתר:
כל זה נכון למעט שתי קבוצות אנשים שהיהדות לא יכלה ולא רצתה להכיל בתוכה ולראות אותם כחלק ממנה- המומרים, ומוציאי השם רע.
היהדות הצליחה להכיל בתוכה את הכופרים והאתאיסטים, אך הקיאה מתוכה את המומרים מרצון, את אלו שהמירו את דתם לדת אחרת. אלו הוציאו את עצמם מן המחנה, ואותם לא יכלה ולא רצתה היהדות להכיל.
בצד קבוצה זו, יש עוד אנשים שאומנם מבחינה מעשית ויום יומית הם נמצאים בתוך המחנה, אך התורה הראתה להם את הדרך אל מחוץ למחנה, ואלו הם מוציאי השם רע, המצורעים. לא רק מסיבה רפואית- בריאותית ציוותה עליהם התורה הרחקה, אלא משום שאנשים כאלו, שלשונם הרעה היא אומנותם, שעיסוקם הוא בלראות רע ולחרחר ריב ומדון, שמוכנים בהבל פיהם להרוס חיים שלמים של אנשים, להחריב בתים, ולפגוע בשם טוב ובפרנסה של אחרים, כאלו שחרצובות לשונם משוחררות להוציא מתוכם רוע- לאלו מוציאה התורה כרטיס אדום ומוציאה אותם מן המשחק ומן המחנה.
מידה כנגד מידה- הם רוצים להרוס את המחנה ואת כבוד האדם- ולכן יתבזו ויצאו בעצמם אל מחוץ למחנה ואל מחוץ לחיי חברה וקהילה תקינים. כלפי אנשים שכאלו מגלה התורה אפס סבלנות, וחוסר רצון להכלה. סכנתם מרובה ותיקונם יהיה בחיי בדידות מחוץ למחנה.
כמה נוקבים ונכונים היו הדברים אז, וכמה שבעתיים הם נכונים לימינו היום, ימים בהם בתוכנית טלוויזיה,בהינף מקלדת, בטוקבק מתלהם בפייסבוק, בציוץ מתלהם בטוויטר, בהודעת ווצאפ, ניתן להרוס חיים ממש, ולפגוע בשם הטוב, בבריאות, בפרנסה, באישי והאינטימי, ובכל מה שיקר לאדם.
היהדות מסוגלת להתמודד עם דעות שונות. דווקא ריבוי הדעות ההשקפות והזרמים יוצר הפריה הדדית, גיוון, ומאתגר כל קבוצה. עם כל המחלוקות בסך הכל הצליחה היהדות להכיל תחת כנפי השכינה שלה כמעט את כולם.
עם דעות מגוונות ניתן וצריך ומאתגר ומעניין להתמודד, אבל לא עם אנשים שרשעותם אומנותם, ושאין מחסום לפיהם ולרע שיוצא ממנו.
מוציאי שם רע ומפיצי רוע שכאלו אחת היא תקנתם- מִחוּץ לַמַּחֲנֶה.
[מתוך המאמר שיתפרסם בעלון שבתון]
