אם אתם מתגוררים בישראל, בשבת הקרובה תקראו בבית הכנסת את פרשת 'קדושים', אלא שמתברר כי באותה עת יקראו בני חוץ לארץ פרשה אחרת – אחרי מות. מה הסיבה לעובדה המופלאה הזו?
פעמים רבות חל יום טוב שני של גלויות של שביעי של פסח ושבועות ביום שבת והדבר גורם בחו"ל לדחייה בקריאת פרשת השבוע וכך במשך שבתות רבות -קריאת התורה שם שונה מזו שבארץ ישראל, כיון שבזמננו רבים נוסעים מהכא להתם ומהתם להכא – יוצא שלעיתים קרובות מפסידים יהודים רבים קריאה אחת בציבור. מדובר על חלק ניכר מהשנים בהם לאחר פסח במשך ארבע עשרה חודשים יקראו בחו"ל פרשה שונה ממה שקראו בארץ – כך גם היה השנה ושנה שעברה וכך צפוי להיות בעוד שנים רבות.
הסיבה לכך נובעת מכמה כללים, בנוגע לשנה שאינה מעוברת, בשנה פשוטה, לעולם 'תזריע' מחובר עם 'מצורע', 'אחרי מות' עם 'קדושים', ו'בהר' עם 'בחוקותי'. במקרה שיום שמיני של פסח חל בחו"ל בשבת, יהיה אותו היום אסרו חג בארץ, וקורין בו פרשת 'שמיני'. לכן יהיה צורך להפריד אחד מהמחוברים הנ"ל. איזה מן הזוגות יהיה צורך להפריד? על כך רבו חלוקי הדעות במשך הדורות.
עוד באתר:
בשנה מעוברת, אין פרשיות מחוברות בספר 'ויקרא'. לכן בזמן שחל שמיני של פסח בשבת, אין אפשרות להפריד בין 'בהר' ל'בחוקותי', על מנת להשוות בני א"י עם בני חו"ל, המנהג בארץ היה כפי שאומר ה'כפתור ופרח': "נחלק בין הדבקים מטות ומסעי". ז"א, בארץ ישראל קורין מטות ומסעי בנפרד (בזמן שבחו"ל הן מחוברות).
ה"תיקון יששכר" מביא אף הוא אותו פתרון. אולם מוסיף: "ומצאתי כתוב בעבור שעשה החכם הר' סעדיה דיין צובה [העיר חלב בסוריה] יצוין שנוהגים בזו השנה להפריד השני סדרים [פרשיות] אלו [מטות ומסעי] ומחברים במקומם קרח ופרה [חוקת] שהם אצלם מסדרי החבור והפרוד, ולפי מנהגם זה יהיו שוויים עם בני א"י משבת קרח ואילך, כי בני א"י מפרידין גם שני סדרים אלו לעולם".
היתרון של השיטה שהביא ר' סעדיה, הוא הקדמת ההשוואה בין א"י לחו"ל ארבע שבועות קודם לכן. אמנם מנהגנו היום, הוא לא להקדים אפילו בכמה שבועות את ההשוואה בין א"י ובין חו"ל. לשאלה, למה בשנה זו "לא נתחבר יחד תיכף בשבת שאחרי הפסח ונקרא אחרי מות וקדושים כמו שאנו מחברים אותם בכל שנה פשוטה", עונה המהרי"ט (הגר בצפת במאה ה-16) הראשונים טרחו לארגן את הפרשיות בספר ויקרא כדי לקרוא דווקא פרשת במדבר בשבת לפני עצרת. ואילו חברו בשנה הזאת את אחרי וקדושים, היו קורין פ' נשא (ולא פ' במדבר) בשבת לפני עצרת. בא"י אי אפשר היה למנוע זאת, אבל לשם מה להכנס בחו"ל למצב שקורין נשא בשבת שלפני שבועות.
כל האמור לעיל מסביר למה לא מחברים שני פרשיות בחו"ל לפני עצרת, אבל עדיין לא מובן מדוע יש לחכות עד כחדשיים אחרי חג השבועות כדי להשוות בין א"י ובין חו"ל? למה לא לחבר את חוקת ובלק כמו שעושים בשנה שחל יום ב' של שבועות בשבת?
אמנם, כותב המהרי"ט, כי בספר "תיקון יששכר" כתוב שבסוריה נוהגים לחבר חוקת ובלק בשנה זו. [באמת, כפי שראינו למעלה, כותב ה"תיקון יששכר" שמנהג סוריה היה לחבר קרח וחוקת.] אולם, לפי דעת המהרי"ט, כיון שלא יכלו להתחבר לפני עצרת, המתינו עד מטות ומסעי. אע"פ שאפשרי לחבר חוקת ובלק, ולהפריד מטות ומסעי, לא רצו חז"ל "לשנות מסדר כל השנים, שאין פסח חל בשבת ומחברים פ' מטות ומסעי".
בנוסף לכך מציין המהרי"ט שיש להשוות את הפרשיות לפני ט' באב, כדי לקיים את הכלל "צומו וצלו", ומביא ראיה ממצוות ערבה בחג הסוכות, להוכיח למה אנו דוחים את ההשוואה עד תאריך אחרון זה.
כפי שראינו לעיל, בזמן שיום שמיני של פסח חל בשבת, השינוי בקריאת הפרשיות נעשה בא"י – כלומר מחלקים בהר ובחוקתי או מטות ומסעי בארץ בזמן שהן מחוברות בחו"ל. לעומת זאת, בזמן שיום שני של שבועות חל בשבת, בין בשנה פשוטה ביו בשנה מעוברת, עושים את השינוי בחו"ל – כלומר מחברים בחו"לחוקת ובלק, וזה כבר מופיע בכתבי יד מן המאה ה-12.
כתב היד הראשון אשר בו מוזכרת חלוקת הפרשיות, נכתב בשנים תתקל"ט – תתק"מ (1179-1180) – היינו לפני המעבר למחזור שנתי בא"י. במקרה שבו יום שני של שבועות חל בשבת, מצאנו בלוח של כתב היד כך: "זאת חקת עם וירא בלק י'ב בו [תמוז]". כמאה שנה אח"כ (שנת 1291), נמצא אותו הפתרון, וזה לשונו: "בזמן ששבועות חל ביום ו' מחברין חקת ובלק מפני שבת עצרת".
