בימי חורפו של סילבן שלום בפוליטיקה הישראלית, היה הוא הראשון "להשתעשע" ברעיון של סוף שבוע ארוך בישראל. היזמה שהציתה את דמיונם של עובדים רבים, נדחתה על הסף על ידי צמרת כלכלני המשק בשל חוסר היתכנותה והמשמעות הקריטית לתפקוד ותפוקת שוק העבודה בישראל.
אלא שהצעת חוק שהונחה בימים האחרונים על שולחן הכנסת, מנסה למצוא איזונים בין הצורך בחופש ובין העלות למשק. באופן תקדימי, זוכה ההצעה לתמיכת שר האוצר, במה שהופך אותה מחלום רחוק לצעד מציאותי קרוב למימוש.
על פי ההצעה שיזם חבר הכנסת אלי כהן מסיעת 'כולנו', אחת לחודש, יהפוך יום ראשון ליום חופש, נוסף לשבת. את זמן העבודה שיחסר, ישלימו העובדים בדקות שיתווספו למנת עבודתם היומיומית. התאחדות התעשיינים הסירה את התנגדותה ארוכת השנים ליזמה, והביעה תמיכה בתכנית המסתמנת.
עוד באתר:
מאידך, בקרב ארגוני עובדים ופורומים חברתיים, עולים קולות שונים. עמותת 'כולנו' – משפחה לקידום מציאות מאפשרת למשפחות בישראל, הביעה את התנגדותה לתכנית. לדבריה, הוספת יום חופש אחד בחודש, שמשמעותו הוספת שעות עבודה על שבוע עבודה עמוס ממילא, מהווה תכנית שכל כולה פלסטר על פצע עמוק ומדמם.
בעמותה הוסיפו: "על פי נתוני ה-OECD, בישראל 16.4% מהעובדים עובדים יותר מ-50 שעות בשבוע. שבוע העבודה הישראלי הוא ממילא מהארוכים שבמדינות המפותחות (מקום חמישי מתוך מדינות ה-OECD). ארגון מחדש של שבוע העבודה כך שייראה קצר יותר, למרות שהימים בפועל מתארכים ומקשים עוד יותר על העובדים לראות את ילדיהם, איננו פתרון אלא העמדת פנים. החברה הישראלית בכלל וציבור המשפחות בפרט זקוקים לרפורמה אמיתית בשוק העבודה הישראלי: קיצור שעות העבודה, התאמת חופשות התלמידים לחופשות הוריהם והסדרי עבודה גמישים לפי מודלים קיימים במדינות המפותחות".
נדב עטיה מסטודיו אנד ג'וי המעסיק עשרות אנשים עם נכויות ביצירת חבילות שי וזרי פרחים, הזהיר כי הנהגת יום שבתון חודשי נוסף עלולה לפגוע באוכלוסיה המוחלשת של אנשים עם מוגבלויות שמנסים להשתלב בשוק העבודה. "המדינה מגבילה כיום חלק מהעובדים להיקף עבודה של 4 – 4.5 שעות ביום, מתוך הנחה שאם הם עובדים מעבר לכך, המשמעות היא שהם יכולים לעבוד כמו עובד נורמטיבי ולא צריכים לקבל סיוע מקצבאות".
"תוספת של יום חופש למשק תצמצם עוד יותר את יכולת האנשים עם מוגבלויות להתפרנס, שכן כיום מכסת שעות העבודה נקבעת לעיתים על בסיס מספר שעות יומי. כדי לא לפגוע באנשים עם מוגבלויות שרוצים ליהנות מיתרונות העבודה מבחינה שיקומית וחברתית, אובדן השעות צריך להתקזז על ידי צמצום המגבלה של היקף השעות שהם יכולים לעבוד בכל יום.
"אנו כבר יודעים שהמדינה למרבה הצער נוטה לשכוח את האנשים עם הצרכים המיוחדים בחקיקות חדשות", אומר נדב עטיה. "לדוגמה, בעת העלאת שכר המינימום נשכחו מקבלי הקצבאות מהביטוח הלאומי ותקרות יכולת ההשתכרות שלהם לא עודכנו בהתאם. כך אנשים שרוצים להשתקם במסגרת תעסוקתית מצאו עצמם מאבדים חלק מקצבתם בגלל שהעלאת שכר המינימום גרמה להם לקפוץ במדרגת השכר. הם היו חייבים לקצץ בהיקף שעות העבודה השיקומית כדי לא לחצות את המדרגה והרצון לעשות טוב למשק פגע בתהליך השיקום".
רועי לחמנוביץ', מנכ"ל הקואליציה לשבת שוויון, "הצעת החוק ליום ראשון חופשי היא ברכה, אבל אליה בקוץ בה. מחד, כל הצעת חוק שמטרתה למסגר את ערכי המנוחה לעובדים היא מצוינת. מאידך, בדיוק בגלל זה ישנה חשיבות מכרעת שההצעה תתייחס גם לנושא המנוחה בשבת, אשר על אף שהוגדרה בחוק אינה נאכפת היום. יש לוודא כי הצעת החוק ליום מנוחה ביום ראשון תכלול מפת דרכים ברורה בנושא השבת, ותעשה הבחנה ברורה בין תרבות בילוי ופנאי ובין מסחר. אם לא תעשה כן, אנו עלולים לעמוד בפני סופשבוע ארוך של עושק, רמיסת זכותם של החלשים ליום מנוחה והגדלת העושר של הטייקונים על חשבונם. אסור שיום החופש בראשון יבוא על חשבון המנוחה בשבת, ובכך יעמיק את העבדות והניצול של עובדים בשירות הטייקונים".
