ח"כ יהודה גליק פתח את נאומו הראשון במליאת הכנסת בברכת 'שהחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה'. "עבורי באמת המילה "שהחיינו" מקפלת בתוכה משמעויות רבות ועמוקות. מאז ניסיון ההתנקשות הנה אני חי פיזית והקדוש ברוך הוא ממלא אותי גם בחיות, ברצון לעשייה", אמר נרגשות.
"חברי חברי הכנסת, נולדתי לפני 51 שנה בניו יורק שבארצות הברית לאבי פרופסור שמעון גליק ולאמי גברת ברנדה גליק בבית שהיה מלא באמונה בהשם וברגש ציוני. בשנת 1974 בהיותי בן שמונה וחצי שמעו הורי שהולך להיפתח בית ספר לרפואה בנגב, והחליטו שהגיע הזמן לממש את החלום הציוני ולהיות שותפים בעשייה".
גליק הודה על התמיכה שקיבל בהחלמה מפציעתו הקשה על ידי מתנקש ערבי. "אני מבקש להודות לכל יושבי הבית הזה, וגם לכל עם ישראל, וגם ליהודים ושאינם יהודים ברחבי העולם, שנשאו תפילה למעני. ברוך השם, עצם העמידה שלי כאן מעידה כי תפילותיכם התקבלו. התפילות הגיעו מכאלו שראוי בי מוביל בשורה, ומכאלה שרואים בו מוביל אסון. לאלו גם אלו תודתי. יהי רצון שכל המברכים יתברכו".
עוד באתר:
כאן גולל את היסטורית משפחתו שעיצבה את דמותו.: "אבי נשא אז במשרה בכירה באחד מבתי החולים בניו יורק והיה חלק מצוות מחקר מתקדם מאוד ששנתיים לאחר שעלינו לארץ זכה בפרס נובל לרפואה. אך הם החליטו שהגיעה העת. מה שמשך את אבי יותר מכל היתה העובדה שבית הספר לרפואה בנגב יהיה מיוחד בגישתו הרואה בחולה בראש ובראשונה אדם. אבי איש האתיקה הרפואית ברמ"ח איבריו נאבק שנים למען זכויות החולה, החליט לממש את אמונותיו. הוא עבר לבאר שבע כשהיתה אז עיירה קטנה, עוד לפני שזכו אליפות עוד בפעם הראשונה, ובמידת הצורך מדי שבוע היה לן ביישובים קטנים בהם לא היה רופא – ירוחם, רהט – מתוך הבנה שלא ייתכן להשאיר ישוב ללא רופא".
"אבי איננו נמצא כאן כעת. הוא נמצא במרכז הרפואי סורוקה. תודה לאל, לא כפציינט, אלא ממרום גילו בן ה-84 הוא ממשיך להתנדב ולקבל חולים במרפאה. במשפחתנו יודעים שבין אם יש ברית לנין או בר מצוה לנכד, ביום שסבא במרפאה הוא לא יגיע. או כלשונו אתמול: האישה שמחכה לתור כבר כמה שבועות וסובלת מבעיה בבלוטת התריס לא אשמה שהבן שלי נהיה חבר כנסת. אבי מעולם לא שבת, מעולם לא קיבל תשלום על טיפול פרטי בחולה".
"גם אמי היקרה שנמצאת כאן שלעומתו לעולם לא תפספס אירוע משמח של בן משפחה, ממשיכה גם היא להתנדב שעות רבות בשבוע ביד שרה, וזאת לאחר עשרים שנה בהם לימדה אנגלית את בני ובנות הנגב. רבים מהם באו אלינו הביתה לקבל שיעורים פרטיים, בחינם כמובן. הורי הם מקור ההשראה שלי להתמסר למען הכלל, להיות קשוב תמיד לאנושיות".
הוא סיים: "כאדם מאמין ברור לי שאין מקרים בעולם. בזה שאני עומד בפניכם כעת ביומי הראשון בכנסת, כפי שאתם רואים לא הסתפרתי וזיפי הזקן שאני רגיל לגלח בולטים, זה משום שאנחנו ביום האחרון שבו אנחנו מציינים את הימים בהם מתו תלמידי רבי עקיבא מפני שלא נהגו כבוד זה בזה".
