קוראים אנו בפרשת השבוע את מצות וידוי מעשרות, מצוה המתייחסת לנאמר בפרשת "ראה", שם ציוותה התורה על ביאור מעשרות. כאשר אדם השהה את מעשרותיו במשך שלש השנים יבערם בסיום השנה השלישית, ובפרשתינו ציוותה התורה על פרשת וידוי המעשרות.
ומאליה קמה וגם ניצבת השאלה, מדוע חילקה התורה פרשה זו לשני חלקים? בפרשת ראה כתבה היא את מצות ביעור המעשרות ובפרשתנו את וידוי המעשרות ולא צירפה את שני חלקי המצוה?
עוד תמהים אנו מדוע נקראת פרשה זו בשם "וידוי המעשרות" במנחה ביום טוב היו מתוודין, הן האדם שנהג כשורה וכדין בכל מעשיו "בערתי הקדש מן הבית, נתתיו ללוי לגר ליתום ולאלמנה".. הא לזה יקרא וידוי, הן נהג הוא כשורה?
עוד באתר:
עוד זאת עלינו להבין בפסוק החותם את פרשת הווידוי ומעשרות "השקיפה עלינו ממעון קדשך, מן השמים וברך את עמך את ישראל".
ובאו על כך דברי חז"ל "כל מקום שנאמר השקפה לרעה, חוץ מהשקיפה ממעון קדשך, שבשביל שהם נותנים תרומות ומעשרות חוזרת מדת הפורענות לברכה".
ותמהים אנו מדוע מלכתחילה התורה כתבה לשון השקפה רעה ונזקקה להופכה לברכה, הרי היה אפשר לנקוט בלשון טובה כמו הביטה.
הספורנו האיר את עינינו בפרשה זו שכן עד חטא העגל היתה עבודת ה' בבכורות, או אז היו כולם שווים ולכל בית היה נציג בשירות הקודש, אך מאז חטא העגל, נבחר שבט לוי בלבד למעלה רמה זו של משרתי הקודש, ואין הבכורות ראויים לאכול תרומות ומעשרות.
מעתה ביאור הספורנו, כי הוידוי בהפרשת תרומות ומעשרות הוא על חטאנו וחא אבותינו "אבל אנחנו ואבותינו חטאנו", בגלל חטא העגל, הוסרה העבודה מהבכורות ולכן אנו נצרכים להוציא את הקדש מהבית, על כן ברור שזו השקפה לרעה, שכן ביעור הקדש מהבית מזכיר את חטא העגל, אלא שהאדם מבקש שבזכות המצוות שהוא מקיים כהלכתן, מבקש הוא מאת הבורא שישקיף עלינו לטובה. אך מטרת הוידוי לזהכיר לו כי ראוי הוא להיות כמשרתי ה' "ואתם תהיו לי ממלכת כהניםוגוי קדוש".
ולכן הפרידה התורה בין פרשת ביעור מעשרות לפרשת ווידוי מעשרות שכן פרשת "כי תבא" היא פרשת הכניסה אל הארץ, ורצתה התורה להזכיר לו שאלולא החטא היה הוא בדרגה שונה ומעמדו הרוחני היה ככהן העובד לפני ולפניםולכן ישום אל ליבו, לפצות ולתקן כדי שיוכל לשוב אל מעמדו ככהני ה'.
ואכן, בכל שבת קודש נוהג האדם בביתן ככהן המשרת לפני ולפנים כדי להזכיר לו את שאיפת חייו. אכן המתבונן בזמירות שבת אשר חיבר האר"י ז"ל יבחין שראוי לו לאדם שיסדר את ביתו בשבת, בדומה להיכל שבמקדש. "אסדר לדרומה מכרתא דסיתמא, ושלחן עם נהמא בצפונא ארשין" המנורה בצפון והלחם בצפון כעין בית המקדש.
גם בגדי שבת קודש נלמדים מבגדי כהונה, והמנהג להריח ריח טוב בשבת קודש זכר למזבח הקטורת בבית המקדש.
ואפשר, שזה מקור המנהג של ישראל קדושים שמברכים את בניהם בליל שבת קודש בברכת כהנים להזכיר לו שעתיד הוא להיות ככהן בבית עולמים.
"ואתם כהני ה' תקראו"
