לקרוא ולבכות • הילד שהבין שהיום הוא כבר לא יראה את הגננת

כאב.

לכאב אין ריח צורה או טעם. הוא קיים, הוא פולשני ומכה בעוצמה. כל פעם שמקרה עצוב דופק בפתח, מקרה של מוות עולה בחלוננו – הכאב לובש צורה ומרחיב את הדמיון.

כאמא לילדים, עת שמעתי על הטרגדיה באשדוד, בה נשכח ילד חסר ישע וגווע אל מותו, המחשבות רצות לי בראש, לא נותנות מנוח. מדמיינת תסריט בו אנו יוצאים בבוקר, עסוקים בשגרת היומיום, חוגרים את כולם באוטו, באוטו מתנגן שיר עליז, הילדים עם שקיות מלאות כל טוב מאושרים, כל אחד מהם יורד במקום לימודו – בדרכו ליום קסום ואמא אחת עסוקה בנייד, עסוקה כל כך ויוצאת מהאוטו תוך כדי דיון משולהב עם הצד השני.

עוד באתר:

טור מרתק

הרעלת מזון באומן ונפטר מונח במשאית הקירור של הסלטים

מאיר רובינשטיין

השיעור המלא

להיוולד מחדש: רוצים לחזור לנקודת ההתחלה?

הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון

'ויחזור לתלמודו'

אחרי שעתיים: הפגנות הפלג הסתיימו; הכבישים נפתחו

פנחס בן זיו

'הקול החדש' רשמית

סינגל בכורה: אלחנן ענבל מרגש עם "ממעמקים"

אליעזר חסיד

באוטו נותר מיותם ילדון אחד, שמח, ששכלו הקט לא מבין מי חשוב ממנו ומה הסיבה שהוא נותר בחגורתו ובמקומו לבד. כשנוקפות השעות, הוא מבין בשכל של קטנטנים – שהיום זה יום שלא יזכה לראות גננת, משחק או ילדים. אגרופיו הקטנים דופקים בזעם, תסכול וכאב על החלונות, ואף אחד מהאנשים שם בחוץ לא שם לב ליצור אחד אומלל שלא הגיע לגן היום. לאחר שעות הייאוש מחלחל, החום כבד מנשוא והוא נכנס לערפול חושים למקום ממנו הוא לא שב.

אז זהו, שהתסריט הזו לא לקוח מעולם של דמיון, הוא מפחיד ואמיתי עד מוות.

קמפיינים אגרסיביים, תיאורים מצמררים וסיפורים מהחיים – לא מונעים את הטרגדיה הזו שנה אחרי שנה.

חודשי הקיץ מועדים לפורענות, במיוחד כשטמפרטורת הרכב לאחר רבע שעה – היא בלתי נסבלת ולא מותירה לנשכח שום סיכוי.

איך זה קורה, האם מקרים כאלה מעידים על רשלנות הורים?

כפי ששחה לי היום פסיכולוגית: "מרוץ החיים והאינטנסיביות שלהם גורמת להורים להיות טרודים ועסוקים, והדרך היחידה שיכולה למנוע הישנות מקרים כאלה – זה השארת הנייד ליד כיסא התינוק או חפץ חשוב אחר".

כמו תמיד במקרים כאלה, לאנושות סיבות רבות והסברים משכנעים מדוע זה קרה, יהיו שיפילו את זה על המצב במשק, על מספר הילדים ועל מצב ההורים היום. חובבי רכילות יטענו להורים עם חוסר אחריות ועל תיקים שנפתחו במשטרה. התקשורת נוטה לחגוג ולשפוט, די לסיפור כזה בשביל לחמם את הקוראים, מאזינים, גולשים ולפתח תובנות חכמות ועצות של מומחים בעלי שם עולמי.

אך אל לנו לשכוח, כי כחרדים מאמינים, אנו מבינים כי מקרים כאלה זה גזירת שמיים ואין באמת דרך טבעית למנוע את זה ולהאשים את ההורים שכבר נענשו לנצח, ומה שברור זה – כי אמירות כאלה ואחרות לא יחזירו את נשמת הפעוט ולא יבטלו את רגשות האשם וקבלת גזר הדין באהבה.

בל נשכח, כי מדובר כאמור בגזירת שמים, ומול גזירה – כל מה שנותר לנו לעשות זה להתפלל ועוד פעם להתפלל, וכמובן לעשות המון השתדלות לשמור ולהגן על ילדינו, תמיד, בכל רגע ובכל מקום.