"איש או אישה כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה'"(ו'-ב')
שואל ״המגיד מדובנא״ שהרי מצינו בכמה מקומות שחז"ל האריכו בחומרת הנודר נדר, עד כדי כך שנפסק בשולחן ערוך אל תהי רגיל בנדרים, וכל הנודר אף על פי שמקיים הנדר נקרא "רשע" ונקרא "חוטא", ומאידך מצינו במסכת אבות (פ"ג מ' יג') נדרים סייג לפרישות, לכאורה הדברים סותרים?
וכדרכו מתרץ על פי משל : מעשה בשני עניים האחד חוטב עצים והשני "גנב" לשניהם היו בנות שהגיעו לפרקן, חוטב העצים השיא את בנותיו בכבוד, ואילו בביתו של הגנב ישבו בנותיו עד ששערן הלבין, יום אחד פנה הגנב לשכנו חוטב העצים, כיצד אתה שהנך עני מרוד, מצליח להשיא את בנותיך בכבוד ועוד נותן להם נדוניא מכובדת, בעוד שבנותיי נותרו בביתי.
עוד באתר:
אמר לו חוטב העצים מנהג אצלי מיום שנולד לי ילד עושה אני קופה קטנה סגורה במנעול ובריח, וכל יום הנני מכניס אגורה לקופה, וכאשר מגיע הילד לפרקו אני פותח את הקופסא, וכך יש לי די הצורך להשיא את הילד, אם תעשה כמנהגי גם אתה תוכל להשיא את ילדיך בכבוד.
שמע הגנב את דברי חוטב העצים ופרץ בצחוק ואמר עיצה טובה היא בשבילך, כי אתה לא תיגע בקופה זו לעולם ואפילו אם יתקפך יצרך או שתהיה דחוק אתה לא תפתח את הקופה כי יש מנעול, אבל אני שהנני גנב התמחותי היא בפתיחת מנעולים, מנעול של חוטב עצים הוא משחק בשבילי ולא יעצור בעדי ואם אזדקק למעות או שיתקפני יצרי, מיד אפתח ואקח אותם.
כך הוא בענין הנדרים: הצדיק ששומר תורה ומצוות וכל המנעולים שסגרה התורה הם נעולים וחתומים בפניו, הוא כן יכול לעשות לעצמו מנעול קטן נוסף כדוגמת "נדר",ומובטח לו שלא יפרוץ אותו, אולם אותו רשע שפורץ תדיר את מנעולי תורתנו הקדושה הגדולים, שהרי הוא פורץ כל גדרי התורה אז בודאי שאם ינעל עצמו בנדר, בטוח יפרוץ אותו, לכן נקרא הוא רשע וחוטא, אום צדיק שרוצה להגיע לפרישות על ידי נדר, אז ודאי בשבילו נדרים הם סייג לפרישות.
********
"תהי משכורתך שלימה מאת ה'" (רות ב'-יב')
הגאון רבי אליהו הצרפתי כתב שמכיוון שבתחילת בואה של רות הייתה צריכה עזרה מאנשי חסד הן בקיום מצוות התורה והן בכלכלתה הגשמית, חשבה רות שמי שעזר לה יתחלק עימה בשכרה בעולם הבא, כי בלעדיהם לא יכלה להגיע לאן שהגיעה, לכן אמר לה בועז שלא תחוש משכורתה תישאר שלימה, ולמי שהחזיק בה ועזר לה ישולם שכרו ממקום אחר, כי יש לקב"ה אוצרות שלימים לשלם ליראיו, גם הגאון בעל "ההפלאה" כתב שיש שחושבים שעל ידי החזקתם תלמיד חכם הם קונים ממנו חלק מתורתו, כדרך משא ומתן, חלילה מלחשוב כן וכי ת"ח ימכור אפילו שעה אחת מהעולם הבא שלו?
אלא העניין הוא שכל אחד מקבל שכרו מושלם כמו מי שמדליק נר מנר שאף אחד לא לוקח מהאור שהדליק ממנו, כך המחזיק ת"ח נוטל שכרו מהקב"ה, ואינו נוגע מאומה משכרו של התלמיד חכם, וזה שאמר שמח זבולון בצאתך – שכל אחד ישמח בשלו ואין אחד נוטל משל חברו.
וזכורני כשהגיעו למרן מאור ישראל רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל אחד האברכים מבית המדרש "יחווה דעת" עם רעייתו ובפיהם שאלה, האשה אינה מוכנה שבעלה יקבל מלגה של הכולל כי היא טוענת שמוכנה להסתפק במועט מיגיע כפיה, והעיקר שרק היא תחלוק עם בעלה בשכר לימוד התורה, ענה לה מרן שאין לה ממה לחשוש שכל אחד יקבל שכרו מושלם מאוצרותיו של הקב"ה.
וכמו שהחיד"א כתב בספרו "מדבר קדמות" הביא בשם הגאון רבי משה גלנטי שהיה מצטער ואומר אוי ואבוי לתלמידי חכמים שבזמן הזה שהם נהנים מעמי הארצות לפרנסתם שנמצא שבזמן שהם נפטרים מהעולם אין מאומה בידם כי מחצית משכרם נוטלות נשותיהם, ומחצית לוקח מי שמחזיק אותם, והם לריק כוחם.
וכתב על זה מרן החיד"א: אולם אני מצאתי בספרי המפרשים שהקב"ה נותן מאוצרו הטוב לאשת התלמיד חכם ולא ינוכה ממנו מאומה, וכן הדין במחזיק בידי התלמיד חכם, ובכן יעלזו חסידים בכבוד התורה ע"כ. וכמו שכתבו בשם הגאון מהרימ"ט על הפסוק במשלי "מפרי איש ישבע טוב, וגמול ידי אדם ישיב לו", פירוש מה שהחכם לומד ופריו מתוק לחיכו ישבע טוב גם בעולם הבא, ומה שגמלו לו בני אדם להחזיק בידו, אין מנכין לו כלל, אלא גמול בני אדם ישיב לו הקב"ה למחזיק עצמו, וזה למדנו מבועז שאמר לרות, ותהי משכורתך שלמה מעם ה' אלוקי ישראל.
