הדרך בואכה חבל יתיר מדהימה ביופיה חבל ארץ עם יופי מטריד נוגע ללב, אני מתקשה להתיק מבטי מהנוף החולף ועם כל מטר שמתקדמים ליעד מתגלה נוף בראשיתי, לולא מלווה הנשק שעלה לאוטובוס לתת תחושת ביטחון ספק אם חשש כלשהוא היה מתגנב ללב, ברוכים הבאים דרום הר חברון.
האזור המכונה בפי כל 'חבל יתיר' מהווה אי של שלווה ורוגע בתוך החיים הסואנים האורבניים, פנינת התיירות "סוסיא" שואבת אליה מבקרים רבים וכן הכרמים המשובחים הגדלים על גב ההר, הגידולים האורגניים , והחקלאות הופכים את המקום לפופולרי ומתויר .
תושבי היישובים אף הם חזקים, שלווים, מאמינים ואידיאליסטיים בכל רמח ושסה, סוסיא, עתניאל ובית חגי, יישובים יהודים מיוחדים שמהווים שרשרת מגן חזקה ומחוסנת למול הכפרים העוינים סביבם.
עוד באתר:
כמה עוינים? רק לפני חודש יצאו מחבלים צמאי דם מהכפר יטא שנושק לסוסיא, וזה לא הפעם הראשונה , בכלל תושבי סוסיא סובלים מהכפר הזה באופן קבוע "כפר הגנבים" הם מגדירים אותו לאחר שבאורח פלא נעלם מהחווה המקומית 100 ראשי צאן שהלכו לטבח מייד.
אף ערביי חברון וסביבותיה לא טומנים ידם בצלחת ובמקום חקלאים ונוער עובד היישובים הללו מצמיחים רוצחים בני 17 שלא מהססים לפגוע בשם האללה בכל הנקרה בדרכם.
פגשנו לשיחה את ראש המועצה האזורית יוחאי דמרי יהודי מקסים עם המון אמביציה ותוכניות גרדיוזיות של פיתוח סביבתי, לאחר סקירה מרתקת על האזור הוא הציג את התוכניות שכוללות מרכז מסחרי משותף ליהודים וערבים והשוס הגדול בית חולים אזורי שיהווה מרכז רפואי ענק ומקצועי וייתן מענה לערביי הסביבה בלי ספק משהו מיוחד במינו, לכאורה מצב אוטופי של דו קיום ואזורי תעסוקה לשני המגזרים.
אך מה זה נכנסו לי מחשבות אי אימון בראש? הייתכן כי אזור שמכיל קיני צרעות של מחבלים ושונאי ישראל מובהקים יוכל להוות תשתית של שלום? הנשמע כדבר הזה האם החלומות האלו אינם מאחזי שווא?
יממה לאחר הפיגוע בכביש 60 בה נרצח באכזריות מיכאל מרק הי"ד, אני משוחחת עם שלומית תושבת האזור, היא מגוללת בפניי את תלאותיו של היישוב עותניאל, היא מונה איתי כ-10 הרוגים כלומר 10 משפחות שכולות לפחות ביישוב.
" המצב לא פשוט, מיקי היה איש יקר מאד שלמד תורה חצי יום וניהל ישיבה ביד רמה, זאת אבידה לכל הסביבה ולעם ישראל" היא אומרת חנוקה מדמעות.
זה כבר לא מקרה ראשון בחודש האחרון מה התחושה בימים אלה?
" חוסר אונים ועם זאת גבורה וחוסן שרק מי שחי בסביבה הזו יודע למה הכוונה, התחלתי לנעול את הבית ולסגור תריסים, כל תנועה חשודה מקפיצה אותי וכמובן הנסיעות אל מחוץ ליישוב המוגן יחסית מפחידות , יש פחד אמיתי מנסיונות חטיפה ואני מבקשת מהילדים להיות צמודים לטלפון אם חמש דקות הם לא עונים אני מתקשרת לכוחות הבטחון"
בלי ספק מצב לא נעים, ספק מלחמה.
תראי, אני אומרת גם בתל אביב, בנתניה ובתחומי הקו הירוק הם מגיעים ופוגעים, סטטיסטית האינתיפאדה לא מבדילה בין גזע, מין ואזור גאוגרפי.
האם יש כעס על הממשלה? לו היית ראש ממשלה האם היית מתנהגת אחרת?
היא שוקלת את דבריה בפלס "יש כעס, ראש הממשלה נתן הוראה להקפיא את הבנייה כבר קרוב ל-4 שנים, במקום שתהיה תנופת בנייה והיישובים ישמשו חומת מגן וכח הרתעה ויהיו חזקים מספיק .העצרות הבנייה מחלישה את התושבים כי במקום להתעצם ולגדול אנחנו עסוקים בלשמור על הקיים ולהיות במצב ספיגה".
מה מצפים השכנים שלכם, שתפנו לכם את השטח, לדעתם ככל שיהיו פיגועים רבים יותר כח הסבל שלכם ייגמר ותתפנו מרצונכם החופשי?
"ברור שזה החלום שלהם שאנו הפולשים נפנה את שטחי הכיבוש אך מצד שני כל פיגוע מחזק אותנו יותר, אנו מבינים שהשליחות שלנו פה והשרות שאנו עושים לעם בכך שהשטח יישאר יהודי ולא יפול בידיים של דעאש הוא עצום"
אין בכלל בנייה ?
"הנה עכשיו מסתיים פרוייקט בקרית ארבע של 42 יחידות דיור, כולן מכורות, הקרקע כאן לא זולה ובסוסיא למשל לא ניתן למצוא בית אחד פנוי, יש בסוסיא ישיבה למצטיינים וסטודנטים מאוניברסיטת באר שבע שגרים כאן בכדי לחזק את היישוב ולתת את תרומתם ההתנדבותית."
לקראת סוף השיחה היא מתלהטת "אנחנו חזקים ונחושים נכון אבדנו חברים יקרים וטהורים שמתו מוות קדושים אבל נמשיך הלאה להתמודד, לשדר חוסן כי זו הדרך היחידה שתצליח".
אמן אני עונה חלושות ורצה לחבק את ילדיי, את החיים.
צילום: מועצה אזורית הר חברון
