היום (רביעי) חל יום היארצייט ה-24 של כ"ק מרן ה'לב שמחה' מגור זי"ע, שנפטר בז' תמוז תשנ"ב. עורך 'בקהילה', אברהם דוב גרינבוים, משרטט קווים לדמותו הדגולה.
רבינו שמחה בונים מגור זצוק"ל נולד בגור שבפולין באסרו חג הפסח תרנ"ח כבנו הרביעי של כ"ק מרן האמרי אמת זצוק"ל. כסנדק שימש הסבא מרן השפת אמת זצוק"ל. הוא נקרא בישראל: שמחה בונים, על שם הרבי מפשיסחא. לעתיד יאמר אביו: "גם אני רציתי רבי ר' בונים בביתי".
כבר משחר נעוריו ניכרו בו תכונות ומידות נאצלות שהיו חלק בלתי נפרד מאישיותו הגדולה, כמו גם ובעיקר צניעותו וענוותנותו הרבה, עת היה בורח מן הכבוד ומסתיר מעשיו והיקף ידיעותיו מעיני כל בשר. לעתיד יכנה אותו ה'שפע חיים' מצאנז קלויזנבורג זצוק"ל: "דער פולישע גנב" – הגנב הפולני.
עוד באתר:
ערב כניסתו לעול מצוות דובר בו נכבדות עם בת דודו הרה"ק רבי נחמיה אלטר זצ"ל, החתונה נקבעה לשנת תרע"ה בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה בעיר הבירה וורשה. בהזמנת האחים הקדושים הם מציינים כי עקב המלחמה הם מבקשים מהחסידים שלא לבוא. "שימחו בבתיכם", הייתה ההוראה.
מצעירותו דבק ה'לב שמחה' בארץ ישראל והיה כמגעגע לראותה ולדור בה. בשנת תרפ"ז עלה כאן ארצה לתקופה ובחודש אלול תרצ"ד קבע את מקומו בארץ הקודש לתמיד. כאן שימש כגשר וכשליח בין החסידים לאביו הגדול ולחצר הקודש בפולין. באמצע שנת תרצ"ט, סמוך למלחמת העולם השנייה נסע ה'לב שמחה' עם משפחתו לפולין, שם נולד בלודז' בנם הגדול כ"ק מרן האדמו"ר מגור שליט"א. החזרה לישראל כבר נעשתה בחיפזון ובמנוסה, כשהם מצטרפים לפמליית האמרי אמת בברחו מפני המפלצת הנאצית.
עם הסתלקות אביו האמרי אמת בשנת תש"ח, יצא הלב שמחה למסע חיזוק לארצות אירופה לעודד את החסידים ואת הניצולים שיירי הגולה. משך 29 שנות הנהגת אחיו הבית ישראל המשיך הלב שמחה להסתתר ולנהוג כאדם רגיל מן השורה, אבל ידעו הכול כי שם ה' נקרא עליו. ובהסתלקות אחיו הבית ישראל בשנת תשל"ז קיבל על עצמו עול הנהגת חצר הקודש והוא בשנתו השמונים.
הנהגתו של ה'לב שמחה' הנהגה שמיימית הייתה. כל הליכותיו אמרו קודש. בכל דבר ראה את הנקודה שמחיה אותה והיה דורש ומרמז בגימטריא את שם הוי' ושם אדנות בכל דבר. "ביידע שמות" היה נוהג לומר, שני השמות. אלו היו מוטיבים שחזרו ונשנו בדברי תורתו. דרש ותבע לזכור את הש"י בכל עניין. בכנסייה הגדולה השישית בשנת תש"מ ייסד את לימוד דף היומי בתלמוד הירושלמי כהמשך לתלמוד בבלי שהתקבל בתפוצות ישראל.
קנאותו לקדושה ולשמירת השבת היו לשם דבר. בהוראתו יצאו החסידים להפגנות ענק ולחרמות על ענקי המשק בשעתו. כך קידש מלחמה כנגד חילולי השבת של אל על, חפירת הקברים בטבריה והחרמת בנק לאומי, חילולי השבת של קולנוע אדיסון והבריכה המעורבת בירושלים. לשיא הגיעו הדברים למלחמה שקידש כנגד המורמונים שהקימו מרכז מיסיון בלב ירושלים.
עם עלותו על כס ההנהגה פרסם ה'לב שמחה' שורת תקנות עבור כלל אנשי שלומו. מכתבו המפורסם הראשון עסק בענייני יוקר הדיור "זה שנים שאין לי מנוח מהמצב שנשתרר בעניין קניית דירות לבנינו היקרים שיחיו", כתב וביקש מהזוגות הצעירים לצאת להתגורר בערי הפריפריה. הוא יזם את הקריות באשדוד ובערד ותבע מהממשלה להיערך עם דירות במסגרת דיור להשכרה. דאגתו לכלל לא נתנה לו מנוח והוא ביקש להקים צרכניות מוזלות במחירים הוגנים, עריכת שמחות בצמצום והקמת גמ"חים לסיוע להורים המשיאים את צאצאיהם.
בחודש אלול תשמ"ה, סמוך מאוד למפגן הענק שיזם לנוכח סכנת המורמונים חלה והתבטא בכאב שהמאבק הזה הוא שהכריע אותו. בז' בתמוז תשנ"ב עלתה נשמתו השמימה למגינת בית ישראל כשגופו הטהור נקבר במערת בית גור שבמרומי הר הזיתים. תורותיו נדפסו בספר 'לב שמחה'.
הכותב הוא חסיד גור, עורך עיתון 'בקהילה'
